1. זפת ונוצות
גסיסתה של הכנסת ה־25 מכוערת ומקוממת אף יותר משנות כהונתה. בית מחוקקים שקירב אותנו יותר מאי פעם לחורבן הבית. מעולם היה כאן פרלמנט שהמיט אסונות, פגעים וצרות גדולים יותר על המדינה. מעולם לא כיהנה כאן חבורה ירודה יותר, גסה, אלימה, שטחית, צווחנית, חסרת בושה וגבולות יותר מהחבורה הזו. כנסת שהמיטה יותר צרות על העם, על הביטחון, הכלכלה, המעמד הבינלאומי, החינוך, המשילות, הערכים, איכות החיים וקדושתם, מכל קודמותיה. ולא שחסרות צרות במקום הזה.
לזכות חבריה ייאמר שהם עשו את הכל בזקיפות קומה, גאווה והתרסה. הם לא מתביישים, להפך. ככל שייחשף קלונם לעין כל, כך יגברו צהלות העליצות. נבחרי ציבור שמעלו באמון הציבור, שדאגו לעצמם ולמגזריהם, שהמשיכו לחלק את המיליארדים עד הרגע האחרון, וכל המרבה, הרי זה ישולח. למי הם חילקו את השלמונים והאתננים הללו? בעיקר לאלה שקרובים לצלחת ורחוקים משירות, נשיאה בנטל או תרומה לחברה ולכלכלה.
האמת נקברה, בינתיים, קבורת חמור. בן זוגה של שקמה ברסלר השתחרר לפני יותר משנה משירות הביטחון הכללי אחרי שנים ארוכות שבהן שימש כלוחם (עז נפש). לא סגן ראש השירות ולא נעליים. הוא לא דיבר מעולם עם סנוואר, מטרת חייו הייתה להרוג אותו. אגב, הוא גם לא שחרר את סנוואר או או התכתב איתו. את זה עשה מישהו אחר. ולא הייתה שום "בגידה מבפנים".
היה מחדל מהדהד, הגדול בתולדות ישראל אי פעם, שמתחיל ממערכת הביטחון כולה, אבל מגיע לשמיים, שם, על ענן של רעל, יושב מי שהנחיל את האירוע כולו, מי שהמציא את הכלת חמאס וההתקפלות בפניו ובפני חיזבאללה, מי ששותק מול תיאוריות הבגידה השונות, לא קורא את טלי גוטליב לסדר, רואה את הלוחמים ומפקדיהם על הגריל של הרשתות החברתיות והפוליטיקאים הצווחנים וממלא פיו מים. או קלמרי. פני הדור כפני הרגב, כפני הגוטליב, כפני המצב. או, כמאמר ההברקה האחרונה: "אני לא יודעת מה ומי דיבר על ניצחון מוחלט". את לא יודעת? הביטי למעלה, הוא שם.
2. אין בלמים? אין בעיה
כן כן, זה נפלט מפיו מפיק הבליסטראות של האיש שקם על הדמוקרטיה הישראלית לכלותה. כששלוש הרשויות הופכות לאחת, אין דמוקרטיה. אין איזונים, אין בלמים, אין זכויות, אין כלום. השלטון שולט בבית המחוקקים, בבית המשפט, בכל מרחב החיים ומרקם החברה.
מיותר לציין שהם אפילו לא מתחקרים אותו. התחמקותה של הממשלה מאחריותה לטבח מצטרפת להתחמקותה מחקירתו. במקום להקים ועדת חקירה ממלכתית ולהתחיל את תהליך השיקום, איחוי השברים וריפוי הפצעים, כולל אלה שבינינו, הממשלה הזו שפכה תערובת של דלק ורעל על הלהבות שהשתוללו כאן, ויושביה ליוו את החיזיון כולו בריקודים. חוץ, אולי, ממירי רגב, שהייתה חלק גדול מהזמן בחו"ל.
3. ועדה ללא טוהר מידות
כמעט לא עובר כאן יום בלי הבזק כלשהו של טירוף, של אמירה מחפירה בטמטומה או מחרידה בנזקיה, של מעשה נוסף שמעיד על חוסר אחריות או חוסר בושה או גם וגם, כשמעל כל הטוב הזה מתנוסס, כמובן, המשך המאמץ, עד הרגע האחרון, סביב חוק ההשתמטות. כל זה, כשלוחמינו ממשיכים להיהרג ולהיפצע, הרמטכ"ל מרים את כל הדגלים האדומים שהוא יכול להניף, צה"ל זקוק מיד ל־12 אלף לובשי מדים נוספים, והחזיתות שמתנהלות מולנו ממאנות להיסגר, גם כי הממשלה לא מסוגלת לסגור אותן.
אז מי אשם ברשימת האסונות והזוועות האינסופית שסקרתי כאן, על קצה המזלג, סקירה חלקית בלבד? יש שתי אופציות: האחת, שבה אני אוחז, היא שהאשמים באירועים המתרחשים במשמרת שלהם, הם אלה שיושבים באותה משמרת. ובהשאלה, כפי שאמר בנימין נתניהו פעמים רבות בעבר, ראש הממשלה הוא האחראי הבלעדי על הביטחון הלאומי, הוא ולא אחר, הוא ורק הוא. לא שר הביטחון ולא אף אחד אחר. והממשלה, היא זו האחראית על המתרחש בזמן כהונתה. לטוב ולרע.
בפרשת גופמן נפרצו גם הסכרים האחרונים ושוועתו של העם, כלומר רודפיה של היועצת, הגיעה השמיימה. אני אתן כאן דווקא ציטוט מפורט מדברים שאמר ביום שני השבוע עמית סגל, ויש לי שתי סיבות: ראשית, כי הוא אמר אותם מולי, במהדורה המוקדמת של ערוץ 12. שנית, כי סגל הוא הרהוט והמנומק ביותר מבין מבקריה של היועצת והוא לא נמנה עם מפיצי הפייק והרעל הלא מבוסס, אם כי אני חושב שבעניין היועצת הוא קצת איבד את זה.
ביום שני בערב עוד לא ידענו מה יחליטו שופטי בג"ץ בעניין העתירה. התצהיר של תא"ל ג' פורסם בחלקו ועלה ממנו שהוא, כנראה, מגבה חלק מגרסתו של גופמן.
יועצת משפטית לממשלה אמורה לייצג את הלקוח שלה, שזו הממשלה, אלא אם קרתה נסיבה קיצונית שבקיצוניות, שבה היא לא יכולה לעשות את הדבר הזה. כאן, הוועדה לטוהר המידות אישרה את העניין, אומנם ברוב קולות, אבל זה לא משנה, בוודאי שאי אפשר להגיד שאי אפשר להגן על האירוע, לקחו אלוף בצה"ל, גיבור 7 באוקטובר, חייל אמיץ, באו לבג"ץ, ניסו להציג אותו כשקרן, כנוכל, השתמשו בכל הפרוצדורות, כולל היום, עד שלשופטים נגמרה הסבלנות, שיא השיאים היה שהיועמ"שית והאדם שמפעיל אותה בעצם, שזה גיל לימון, המשנה שלה, הם בעצם אומרים שלראש הממשלה אסור לקרוא את התצהיר שהגיש אותו תא"ל שהיום במוסד, כי אין לו את הסיווג הביטחוני.
לא פלא שהסבלנות של שופטי בג"ץ נגמרה. אין שום תקדים, עד היועמ"שית הזו, לכך שיועץ סירב לייצג את הממשלה ואז הפסיד ללקוח שלו, כשהוא לא מיוצג על ידו. ספוילר, ליועצת הזו זה קרה, יותר מפעם אחת, פעמיים או שלוש. הגיע הזמן לחשבון נפש. ספוילר, אף אחד לא יעשה אותו".
אחרי השידור הזה שקעה השמש וזרחה למחרת מחדש. שופטי בג"ץ, כך התברר, לא באמת איבדו את הסבלנות. ואם כן, זה לא היה מול היועצת. הם הורו לפסול את הליך אישור מינויו של גופמן לתפקיד ולהחזיר את הסוגיה לדיון נוסף בוועדה לטוהר המידות, ולהורות לה לשמוע את עדויותיהם של אורי אלמקייס, הנער שהופעל על ידי גופמן וננטש על ידו לשנה וחצי של עינויי דין וגוף במרתפי השב"כ, ושל תא"ל ג', רח"ט הפעלה באמ"ן, שבדק את הפרשה. אכן, הגיע הזמן לחשבון נפש. ספוילר, אף אחד לא יעשה אותו.
4. זה לא היועצת, סגל
מכתבו של ברנע ותצהיריו וטענותיו של אלמקייס חייבים להדיר שינה מעיני כל ישראלי הגון. גופמן יכול להיות תא"ל ויכול להיות גם אלוף ואולי אפילו רמטכ"ל. לתפקידים האלה יש רגולציה, יש פיקוח, יש חוק, יש שקיפות יחסית ונראות ציבורית. כפי שכתב ברנע במכתבו, תפקיד של ראש מוסד הוא התפקיד היחיד בישראל, ואולי בעולם, שנושאו פטור לגמרי מפיקוח כלשהו. ראש מוסד מקבל החלטות דרמטיות על בסיס יומי, בלי להיוועץ באיש ובלי להיות כפוף לכלום. החלטות של חיים ומוות שיכולות לסבך מדינה שלמה ולגרום נזק עצום, גם בחיי אדם.
ולכן, כך טוען דדי ברנע, למנות לתפקיד הזה קצין שהסתבך כבר פעמיים בהפעלת סוכנים (פעם קודמת בתפקידו כמח"ט, על פי פרסום של יואב לימור), זה חוסר אחריות והימור מסוכן.
המונולוג השני מפיו של מי שהיה מפקד אוגדה בסדיר ומילואים מעל עשור: "אנשים שוכחים את העיקר בפרשה הזו. הרי מה הייתה השיחה בין תא"ל ג' לבין גופמן? זו שיחת בירור במסגרת תחקיר על דלף, כלומר דליפת מידע סודי ביותר, שיש באוגדה של גופמן. כשאתה קורא את התמליל, אתה מזדעזע. גופמן עצמו טען בתצהיר שלו שהשיחה הזו הייתה, כולה, כלאחר יד. ואני שואל, מה??? כלאחר יד? מפקד אוגדה שיש אצלו דלף ביטחוני חמור, לא ישן בלילה. הוא צריך לא לנוח ולא לשקוט עד שהדלף הזה ייחשף וייפסק. יש סיכוי שיש לו מרגל באוגדה, זו האחריות שלו, זו האוגדה שלו, הוא צריך לא רק להוביל את החקירה ולדרוש את מיצויה המהיר, אלא לדחוף אותה קדימה. במקרה של גופמן, הוא כן יודע, לא יודע, בקושי עונה, לא זוכר, לא מתעניין. זה לא התנהגות של מפקד אוגדה".
ואחרי שני המונולוגים הללו, עוד עובדות: גופמן היה תא"ל צעיר ושימש בתפקיד מפקד אוגדה מרחבית (אותה אוגדה שהפעילה את מבצע ההשפעה עם אורי אלמקייס). זה התפקיד הזוטר ביותר של תא"ל. אוגדה מרחבית היא אוגדת בט"ש, לא אוגדה מתמרנת ובד"כ אחריה אתה צריך לקבל אוגדה סדירה או אוגדת מילואים מתמרנת ואחריה תפקיד מטה במטכ"ל ואחר כך, אם הוכחת את עצמך, אתה מקבל אלוף.
גופמן היה מפקד אוגדה מרחבית, בילה זמן קצר בבסיס צאלים ומשם הוקפץ ישר לדרגת אלוף כמזכיר צבאי של ראש הממשלה, שזה תפקיד פקידותי. זהו, בכך מסתכם הניסיון שלו. גם כרגע, יש לו בעצם ניסיון של תא"ל באמצע התפקיד. לא יותר. ואת האיש הזה, עם אנגלית בסיסית, ללא ניסיון מודיעיני ועם סדרת הסתבכויות בהפעלת סוכנים, נתניהו ממנה לתפקיד הכי רגיש, נפיץ וקריטי במדינת ישראל. ואת מי תוקפים בסוף? את היועמ"שית, שלא הגישה את העתירה לבג"ץ ולא העלילה על גופמן דבר, אלא בסך הכל התבקשה לחוות את דעתה על פי שליחותה ומצפונה, ועשתה את זה על הצד הטוב ביותר.
התרעות פיקוד העורף