איומים חלולים והבטחות ריקות
הקטסטרופה כבר כאן
אז הנה, הקטסטרופה כבר כאן. אני עוצם עיניים ומדמיין איזה נאום היה נתניהו נושא עכשיו, תחת כל מיקרופון רענן, נגד ההסכם. הרי בהסכם הגרעין הקודם, איראן הסכימה להוציא את רוב רובו של האוראניום המועשר (לא היה לה אז אוראניום מועשר לרמה כמעט צבאית, כפי שיש לה היום) למדינה אחרת, לפרק או להשמיד את רוב הצנטרופיגות, להמשיך להחזיק אך ורק בצנטרופיגות מהדור הישן, לסתום בבטון את האתר הגרעיני באראק, להכיל פיקוח מלא וחודרני לא רק על הגרעין אלא על כל שרשרת הייצור, וכל זה כשמיצרי הורמוז פתוחים לגמרי וחופשיים לחלוטין.
העשרת האוראניום הוגבלה לרמה נמוכה מאוד, רחוקה מאוד מגרעין צבאי, ובכמויות קטנות. ההסכם לא כלל איסור תקיפה ישראלית והיה בו מנגנון שנקרא "סנאפבק", החזרת הסנקציות באופן מיידי אם איראן מפרה את ההסכם.
החשיבות בהסכם ההוא של אובמה הייתה שהוא מגולל את איראן שנתיים אחורה ומקפיא אותה באותו מצב. האיראנים קיימו את ההסכם ככתבו וכלשונו, כפי שדיווחו כל ארגוני הביון המערביים, כולל המוסד. ואז בא נתניהו, שכנע את טראמפ לצאת מההסכם ואיפשר לאיראנים, בגלל ההפרה האמריקאית, להפסיק לקיים את ההסכם ולהגיע למרחק של נגיעה קלה מפצצה, כפי שהיו ערב פרוץ המלחמה.
בשורה התחתונה: האיום לא הוסר
להפעיל את טראמפ צריך בהתחלה, אבל גם ובעיקר בסוף. כי מה שקובע, זה הסוף. עם זה אנחנו נשארים, כשטראמפ חוזר למאר אה-לגו בפלורידה. אלא שנתניהו הוא האיש שלא יודע לגמור. ובניגוד לסוגיה האיראנית, בה אני מודה ביושר שאין לי פתרון קסמים או דרך אחרת שהיתה מביאה לתוצאה טובה יותר, הרי שבסוגיות עזה וחיזבאללה זה ברור: המדיניות של נתניהו, היא שהביאה את התוצאה הגרועה. אפשר היה להכתיב סוף אחר לגמרי למלחמה בעזה, לו אנחנו היינו נוקטים ביוזמה לסיים אותה, ולא מחכים שטראמפ יאבד סבלנות ויכתיב לנו פתרון.
גם בנושא חיזבאללה אפשר היה לעשות את זה אחרת, כדי למנוע את המצב המתסכל ואת חוסר האונים הנוכחי. בסוף, יש רק שורה תחתונה אחת: האחראי לכל מה שקורה הוא ראש הממשלה. ככה זה עובד. כל זה קרה במשמרת שלו. אבל אל תעצרו את נשימתכם. בעוד יום או יומיים יתחילו לצוץ השופרות שיטענו שהיועמ"שית, היא זו שבלמה את טראמפ באיראן, בסיועה של הפצ"רית וגיבוי בג"ץ. וכן, יהיו גם מי שיאמינו לזה.
זו תהיה הפצצה של ביבי
תאמינו או לא, יש דברים חשובים אפילו יותר מנתניהו. סוגיית הגרעין האיראני ומשטר האייתולות, שהפך למשטר משמרות המהפכה, הם איום קיומי ממשי. בשורה התחתונה, האיום הזה לא הוסר. הנצחון לא רק שאינו מוחלט, הוא שנוי במחלוקת. מבחינת איראן, היא שרדה מה שאף מדינה לא מסוגלת לשרוד: מתקפה מאוחדת, עוצמתית ואגרסיבית של שתי מעצמות צבאיות, אחת עולמית והשניה כמעט עולמית.