ביטוי מובהק לשינוי זה כבר ניתן לראות בזירה הפוליטית. מועמדים בעלי עמדות קיצוניות כלפי ישראל והעם היהודי מתקרבים כיום לעמדות כוח והשפעה, גם בערים מרכזיות כניו יורק. מה שבעבר נחשב לתרחיש קיצוני נעשה בהדרגה לחלק מהמציאות הפוליטית החדשה, וזו כנראה רק תחילת המגמה. הסכנה הזו נוגעת בליבת הביטחון הלאומי של ישראל. מדינת ישראל ללא תמיכה עולמית תהיה מדינה מוחלשת, כזו שמזמינה איומים והתקפות רחבות. אם לא נשכיל לשנות את המגמה המסוכנת, יש חשש לפגיעה אסטרטגית של ממש בעתידה של ישראל.
יש דור שלא חווה את ישראל ולכן מתקשה להבין אותה או לעמוד לצידה כשהיא מותקפת. הוא נחשף לתוכן שלילי מסביב לשעון, לעיתים בלי להבין שמדובר בקמפיינים ממומנים שמטרתם לערער את הלגיטימציה של ישראל. ההגעה לישראל היא זו שמחזקת את תחושת השייכות והחיבור.
מחקר עדכני של אוניברסיטת ברנדייס מצא כי הזיקה לישראל עלתה מ-54% ל-74% בקרב משתתפי פרויקט “תגלית”, בעוד שאצל צעירים שלא הגיעו לישראל נרשמה ירידה בזיקה, במיוחד כשמדובר בצעירים ליברלים. בשלושת העשורים האחרונים הגיעו לישראל עם “תגלית” קרוב למיליון צעירים יהודים מכ-70 מדינות, מתוכם כ-50 אלף מאז 7 באוקטובר. זהו למעשה אחד הגשרים האנושיים המשמעותיים ביותר בין ישראל לעולם היהודי.
מול עשרות מיליארדי דולרים שמושקעים בקמפיינים אנטי-ישראליים ברחבי העולם, הסברה לבדה כבר אינה מספיקה. ואף שיש בהחלט מקום להרחיב ולשפר את ההשקעה ההסברתית במרחב הדיגיטלי, אין בכך תחליף להגעה פיזית של כמה שיותר צעירים לישראל, גם כתיירים, למפגש בלתי אמצעי עם המציאות כאן וליצירת חיבור רגשי עמוק וארוך טווח.
אם לא נשקיע בדור הזה, שיהפוך בקרוב למנהיגים, מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל, נגלה מהר מאוד שהשחיקה התודעתית הופכת למציאות מדינית וביטחונית שקשה מאוד לשנות. אם אנחנו רוצים להבטיח את עתיד הקשר בין ישראל ליהדות העולם, אנחנו חייבים לוודא שהדור הבא ירגיש שישראל היא חלק מהסיפור האישי שלו.
התרעות פיקוד העורף