תלמיד י"ב ממוצע בישראל איבד במהלך שבע השנים האחרונות כמעט שנת לימודים שלמה. קורונה, סבבי לחימה, מלחמה ממושכת, משברים חברתיים ופוליטיים, כל אלה השאירו חותם עמוק על דור שלם של בני ובנות נוער.
המחיר ברור: יותר חרדה, יותר בדידות, יותר נשירה ופחות יציבות. אבל לצד המחירים הכבדים, נראה שהשנים הללו העניקו לבני הנוער גם יכולת אחת חשובה במיוחד- לראות את המציאות כפי שהיא, בלי מנגנוני ההדחקה המפותחים כמו שלנו המבוגרים.
בזמן שעשרות אלפי תושבי מדינת ישראל חיים תחת איום מתמשך, ואלפי ילדים ובני נוער בצפון בלי מערכת חינוך ומסגרות, רוב המדינה כבר חזרה לשגרה. בתי הקפה מלאים, הפקקים חזרו, המבזקים והמועמדים לבחירות מתחלפים בקצב מסחרר.
הלקח שהיה אמור להילמד משני עשורים של "הכלת" ירי על שדרות ועל יישובי העוטף לא הופנם. אנחנו שוב מוכיחים לעצמנו ולעולם שמדינת ישראל יכולה לקיים חיים "נורמלים" בזמן שיורים על אזרחיה. המסר המסוכן ביותר איננו לאויבינו, אלא לעצמנו. כל עוד אנחנו מאפשרים מצב שבו תושבי הצפון כבר קרוב לשלוש שנים במלחמה בלי פתרון הנראה באופק.
השבוע בנות ובני הנוער הזכירו לנו שאסור לחזור לשישה באוקטובר. במסגרת מבצע "הלב ב-צפון" יצאו אלפי חניכות וחניכים מהנוער העובד והלומד, ממצפה רמון, משדרות, מנען, מגבעתיים, מירכא ומעשרות מקומות נוספים, כדי להביע סולידריות עם תושבי הצפון. בני הנוער עמדו בכל רחבי הארץ עם שלטים "הלב בצפון" והעבירו פעילות חינוכית להיכרות עם המצב, במהלך היום נמכרו למשפחות החניכים מארזים לשבת שהכינו עסקים בקריית שמונה, ונארזו על ידי מדריכי התנועה בעיר.
אתמול, במקביל למבצע התקיימה ישיבת ממשלה הנוגעת לצפון שהתקיימה ללא מרבית שרי הממשלה. דבר הפוגע לא רק באחריות הממשית שיש לכל שרי הממשלה למציאת פתרונות לצפון ולשיקומו אלא גם לתחושה ההולכת וגוברת של תושבי הצפון שהם פשוט לא במרכז סדר היום.
מאחורי כל התראה מפיקוד העורף וידיעה על כטב"מ עומדות קהילות הגבול של מדינת ישראל, הנאבקות על האפשרות לחיות חיים נורמליים: להתפרנס, לבקר אצל הרופא, ללכת לגן ולבית הספר. אסור לנו לתת להם להישאר מאחור.
התרעות פיקוד העורף