אלה ימים של דאגות גוברות, גם של אכזבות. לפחות לאדם כמוני, חבר בתנועת הליכוד מ-1966, בגלגולה הקודם כתנועת החרות. כעבור 60 שנה, אני מאוכזב מהתנהלות ממשלת הימין הנוכחית בכמה תחומים, הגם שאיני רואה לה חלופה טובה יותר. הבייס הליכודי - 25 מנדטים לערך - שומר אמונים לתנועה. הליכוד עודנה, בכל הסקרים, המפלגה הגדולה ביותר, אבל גם נאמניה חשים כמה אכזבות.
אחרי שהציב בלוקדה ימית חסרת תקדים בעוצמתה סביב מדינת הטרור איראן, הוא מהסס לחסל את שלטון משמרות המהפכה. ספק אם נתניהו קורא נכון את טראמפ בכל רגע נתון. עתה אין הוא מרשה לנו לסיים את המלאכה בלבנון, על סף הכרעת חיזבאללה, למגינת ליבם של תושבי הצפון.
כיוון שכך, אני פונה לנתניהו: בתחום ההסברה (או אם תרצה, התעמולה) למד דווקא מאויבינו, ובמיוחד מהאיראנים. הללו משקיעים סכומי עתק בתעמולתם ברחבי תבל, עד כדי כך שבעולם קונים את נרטיב ה"ניצחון" שלהם ואת שאיפתם להשמדת ישראל. אני כותב דברים אלה לא כדי להתריס, אלא כדי שלהמוני אזרחים לא יהיו עוד אכזבות. בוודאי לא מתוצאות הבחירות.
התרעות פיקוד העורף