החופש הגדול הוא תקופה של יציאה משגרת לימודים והפוגה מהמרוץ המתיש של שנת לימודים. מאחורי הדימוי המתחבר לקלילות - ים, קייטנות, בילויים - מסתתרת מציאות שיש בה גם קשיים ואתגרים. ואלה אתגרים לילדים, לבני הנוער, להורים ולמערכת החינוך.
מבחינת ההורים, החופש הגדול בישראל, הנמשך תשעה עד עשרה שבועות, הוא מהארוכים במדינות ה-OECD. המשמעות: ההורים נדרשים לגשר על חלון זמנים ארוך שמטיל עומס כלכלי. העומס הרגשי, המאבקים היום-יומיים על שעות שינה ועל שותפות במטלות הבית והיעדר הסנכרון בין חופשות ההורים לחופשות הילדים מגבירים את המתיחות במשפחה.
מבחינת מערכת החינוך, לחופשה הארוכה יש השלכות שבמרכזן אתגר החזרה לשגרה. נמצא כי בחופשות הארוכות תלמידים מאבדים חלק ניכר מהידע שרכשו במהלך השנה, וכי הפערים בין ילדים מרקעים חברתיים-כלכליים שונים מתרחבים דווקא בחופשת הקיץ. בתי הספר נאלצים להשקיע את השבועות הראשונים של השנה בהחזרת המערכת למסלול במקום בהתקדמות בלמידה.
יש רשויות מקומיות - מעטות עדיין - שמציעות בחופשה בתים פתוחים לנוער עם תוכן, עשייה, התנדבות וחיזוק חברתי. במשפחה ובבית יש לנוע בין גמישות לקביעות. להשאיר מקום לחופש, אבל להחליט מראש על פעילות מוסכמת המתייחסת לשעות שינה, לספורט, לעבודה או להתנדבות. לקיים שיח פתוח ולא שיפוטי ולהסביר מצבים לא בטוחים וסכנות שאורבות במרחב וברשת. בעיקר, יש להיות רגישים ולשים לב לשינויים בתפקוד או במצב רוח של בני הנוער, להתעניין ולדעת איפה הם נמצאים.
החופש הגדול עשוי להיות תקופה קסומה, אישית ומשפחתית. הוא הזמנה לבחור בחוכמה - בין מנוחה למסגרת, בין חופש למשמעות, בין שגרה להתנסויות חיוביות חדשות ויצירתיות.
התרעות פיקוד העורף