כשדוד בן־גוריון טבע את המשפט "בארץ ישראל, כדי להיות ריאליסט אתה חייב להאמין בניסים", הוא לא דיבר על מיסטיקה. הוא דיבר על הנדסה של המציאות. הוא הבין – עוד לפני שמישהו המציא את המונח "בניית נרטיב" או "הנדסת תודעה" – שהמציאות הישראלית היא לא נתון סטטי. היא חומר ביד היוצר. אנחנו חיים במרחב שבו הפער בין המצוי לרצוי הוא לא רק אופטי, הוא הכוח המניע של הדינמיקה הלאומית והאישית שלנו.
כיום, כשאני מביט על השיח הציבורי, על הדרך שבה אנחנו מתווכחים על איראן, על חמאס, על פוליטיקה, או סתם על ניהול חיי היומיום, אני מזהה תופעה מעניינת: אנחנו תקועים בפרשנות שלנו והופכים אותה למציאות שלנו.
אבל האופטימיות, במובן העמוק שלה, היא פעולת נגד. היא לא השקפה ורודה על העולם ולא תמימות ילדותית – היא יכולת פעולה מוּדעת. כשאנחנו בוחרים בגישה אופטימית, גם כשאנחנו תקועים בפקק באיילון בדרך הביתה, אנחנו הופכים את הזמן הזה למרחב של יצירה, להזדמנות להקשיב לעצמנו, לנשום עמוק, להירגע ולתכנן את הצעד הבא. כמו שכתבתי, זו הפרשנות שלנו שהופכת למציאות שלנו.
ואולי זה באמת עובד. תראו את הנתונים המפתיעים בכל שנה מחדש של מדד האושר. למרות כל מה שעובר עלינו, למרות כל הטירוף המקומי, למרות כל המלחמות החיצוניות והפנימיות, אנחנו בעקביות מדורגים במקומות הראשונים. אולי זה לא מקרי. אולי זו בדיוק ההוכחה לכך שהיכולת לבנות "מגדלים באוויר" היא לא בריחה ולא תמימות – אלא מנגנון הישרדות מתוחכם.
הנבואה שמגשימה את עצמה עובדת כאן שעות נוספות: כשאנחנו בוחרים להאמין בטוב, הגוף שלנו מגיב בהתאם, והתחושה הזו הופכת למציאות משותפת. יש משהו משחרר בלבנות מגדלים באוויר כשאין קרקע יציבה. ובינינו, איפה באמת יש קרקע יציבה בחיים האלה?
האופטימיות היא הנדבך שמאפשר לנו להמשיך להזדקף ולהוביל לטוב. זה לא רק פרויקט של הנפש, זה פרויקט של הגוף כולו. הנשימה הופכת עמוקה יותר, העמידה זקופה יותר. המגדלים האלה הם הדרך שלנו להגיד שהסיפור שלנו לא נקבע רק על ידי הנסיבות, אלא גם על ידי הבחירה שלנו לא להתמקד במה שרע, או במה שעלול להשתבש – אלא להאמין שהדבר הבא יהיה טוב. וזה עובד.
בסוף היום, כשאני מהרהר בזה שוב, אני מבין שזו הייתה תמצית גישתו של בן־גוריון. הוא ידע שאם נעז להאמין בנס, הנס הזה כבר לא יהיה רק משאלת לב. הוא יהיה התוכנית האופרטיבית שלנו. והעובדה שאנחנו צוחקים, חיים ומאושרים גם מול הבלתי ייאמן ומול הקשיים, מוכיחה שהריאליזם האמיתי הוא להבין שהמגדלים שאנחנו בונים באוויר הם היסודות היחידים שעליהם נוכל באמת לעמוד.
התרעות פיקוד העורף