רדפתי אחרי פאפין אחד - וגיליתי שיעור לחיים

אפין, מכירים?

מדובר בתוכי ים, שנוצותיו שחורות־לבנות ורגליו ומקורו כתומים. הוא מקנן במושבות על צוקים לחופי ים, נמצא רוב הזמן במים וניזון מדגים. והוא בעיקר ציפור בעלת מראה ייחודי ומתוק להפליא, שהפך אותה לסוג של סלב. פאפין הייתה דמות ראשית (ומרושעת) בסרט “הפינגווינים ממדגסקר", שלא לדבר על סדרת האנימציה המצליחה לילדים “אי הפאפינים".

אבל לא רק ילדים משתגעים על פאפינים, גם ההורים שלהם. והיות שאין הרבה מקומות בעולם שבהם ניתן לצפות בהם, המעטים שבהם זה אפשרי הופכים לאטרקציה תיירותית. מה שנכון בעיקר לאיסלנד ולאיי פארו, שרשרת איים בצפון האוקיינוס האטלנטי שבה זכיתי לטייל במהלך השבועיים האחרונים.

על הטיול המדהים בפארו עוד אכתוב בהרחבה, ובקרוב. כרגע אני רוצה להתמקד בשיגעון הפאפינים, ובשיעור המאוד חשוב שהוא הנחיל לי.

מהרגע שבו אתה מתחיל להתעניין בפארו, עולם הפאפינים מציף את מנוע החיפוש שלך. בכל טקסט שקראתי הוזכרה האטרקציה של צפייה בתוכוני הים, כולל העובדה שבעונת הקיץ הם שבים ליבשה כדי לקנן, מה שמגדיל דרמטית את האפשרות לחזות בהם. תוסיפו אין־ספור צילומים מרהיבים שלהם בכל כתבה, ותקבלו את התחושה הברורה שמהרגע שבו אתה נוחת באיי פארו מלווה אותך נחיל סמיך של פאפינים. הושט היד וגע בם.

בפועל, המציאות שונה בתכלית. הפאפינים אומנם מקננים במגוון מקומות ברחבי האיים, אבל מדובר בצוקים נישאים שקשה להתקרב אליהם, ובציפור קטנטנה שאורכה פחות מ־30 ס"מ. כך שמה שקורה לרוב הוא שאתה מגיע לנקודה מסוימת, מישהו אומר לך בהתרגשות: רואה את הפאפינים שם? ומצביע לעבר האופק. וכל מה שאתה מבחין בו הוא סוג של יתוש המנופף בעצבנות בכנפיו.

וכאן המקום לציון עוד עובדה חשובה. מבין 18 איי פארו יש אי קטן אחד, מיצ'ינס שמו, שבו נמצא ריכוז הפאפינים הגדול ביותר. מובטח לך שברגע שבו תנחת באי, תראה אותם בהמוניהם, ומקרוב. הבעיה היא שכדי להגיע לשם צריך לקחת מעבורת היוצאת רק פעמיים ביום, ומכילה עד כ־40 נוסעים. לא הרבה בהתחשב בביקוש. אי לכך, הזמנו מקום במעבורת ספציפית שלושה חודשים מראש.

אבל ברגע שבו נחתנו בפארו למדנו את עובדת החיים הבסיסית שם - מזג האוויר קובע הכל. וספציפית - עוצמת הרוח, הרכיב הראשון שבוחנים בתחזית. וכך קרה שערב ההפלגה שלנו למיצ'ינס קיבלנו הודעה מבאסת על ביטולה, בגלל רוחות חזקות מדי.

מאותו רגע נכנסתי לאובססיה שהלכה וגברה, סביב מטרה אחת: לראות פאפינים. איתרנו חברה פרטית שמפליגה לאותו אי והזמנו מקומות ביוקר, רק כדי שאלה יתבטלו בכל יום מחדש בגלל מזג האוויר. ובכל פינה באיים שאליה הגענו תצפתנו על צוקים, כדי לחזות בפלא הזה. לא פעם, כפי שתיארתי, מישהו טען בתוקף שראה פאפינים והצביע לכיוון מסוים. אבל כל שראינו היה יצור זעיר ומרוחק.

מהון להון, הדברים הסתדרו כך שבבוקרו האחרון של הטיול, לפני הטיסה, נקבע לנו סיור באותו אי רווי פאפינים. התחזית לא הייתה חד־משמעית, אז פנינו בחשש לחברה ערב קודם, ונענינו שהסיור יתקיים כמתוכנן. מאושרים הלכנו לישון, כשלפתע הטלפון צפצף. הגיעה הודעת הביטול.

באותו רגע, אני מתבייש אפילו לכתוב את זה, הרגשתי שחרב עליי עולמי. העברתי בפארו עשרה ימים של יופי בלתי נתפס, אין־ספור אטרקציות וחוויות לכל החיים. אבל כל אלה התאיינו בגלל פספוס קטן אחד.

הלקח היה ברור, וכפול. אנחנו לא יכולים לשלוט בכל דבר בחיים שלנו, לא משנה כמה כסף או מאמץ נשקיע בו. וגם: לפעמים הדברים שאנחנו הכי רוצים הם אלה שאנחנו לא יכולים לקבל. לא משום שהם חשובים, משום שהם לא מושגים.

חמוש בתובנות האלה, ובאכזבה מרה, יצאנו לטיול קצר ואחרון באיים. גשם טפטף, כרגיל, וערפל כיסה כמעט הכל. ודווקא אז ראינו אותו. יתוש קטן שהתקרב לעברנו, נחת על סלע סמוך ואפשר לנו לחזות בו בכל תפארתו. לפתע, הפאפין הסתובב לכיווני. אני מוכן להישבע שהוא חייך. 

על הסכין

אפרופו פארו. כשהייתי שם פרסמתי פוסט בפייסבוק על האהדה הגדולה שבה חשתי שם כישראלי. הפוסט זכה תוך ימים בודדים בלמעלה מחצי מיליון צפיות ואין־ספור תגובות נלהבות. מה שמעיד בעיקר, לדעתי, על רמת המצוקה ותחושת המצור של חלק ניכר מאיתנו. כ־50 אלף איש, בקצה העולם, מחבבים ישראלים, וזה כבר גורם לנו לצאת במחולות.

בריאיון המרתק של דודי אמסלם בבלוג של אבי שושן, אמסלם אמר על בנימין נתניהו שהוא ממש לא מזרחי במנטליות, להפך. קבוצת ההתייחסות שלו היא רחביה האשכנזית. זו אמורה להיות אמירה טריוויאלית. שלא לומר, עובדתית. אבל במציאות שבה אנשים כמו יעקב ברדוגו מעצבים מחדש נרטיבים, לומר על נתניהו שהוא לא מזרחי זה כמעט מרדני.

עוד אמר אמסלם, שמתנגדי נתניהו עשו את טעות חייהם כשרדפו אותו כי הם ייצרו בינו ובין המזרחים סוג של “ברית הדפוקים". ואלמלא היו רודפים אותו, הוא כבר לא היה ראש ממשלה מזמן. אני ממש לא חסיד גדול של אמסלם (שמתלונן על הסתה וזריעת שנאה, בזמן שהוא אחד הזורעים המרכזיים בכנסת), אבל לדעתי הוא תמצת פה במדויק את כל הסיפור.