במזרח התיכון של שנת 2026 אין עוד מקום לאשליות. אויביה של ישראל אינם פועלים רק באמצעות טילים, מל"טים וארגוני טרור. הם מפעילים גם כסף, תקשורת, השפעה פוליטית ודיפלומטיה מתוחכמת. שתי המדינות הממחישות זאת יותר מכל הן טורקיה וקטאר - בעלות ברית קרובות, המזוהות במשך שנים עם תמיכה פוליטית בתנועת האחים המוסלמים ועם קו עוין כלפי ישראל.
גם קטאר משחקת משחק כפול. מצד אחד, היא מארחת את בסיס אל-עודייד, הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון, שבו מוצבים אלפי חיילים אמריקאים ושמהווה מרכז מרכזי לפעילות פיקוד המרכז של ארה"ב. מצד אחר, במשך שנים אירחה את הנהגת חמאס בדוחא. קטאר השקיעה משאבים אדירים בבניית השפעה פוליטית ותקשורתית, והציבה את עצמה כמתווכת בשעה שהיא פועלת בדו-פרצופיות ומממנת ארגוני טרור.
כוחן של טורקיה וקטאר אינו מתבסס רק על צבא או על גיאוגרפיה. הוא נשען גם על עוצמה כלכלית ותודעתית. קטאר מחזיקה באחת מקרנות העושר הריבוניות הגדולות בעולם, המנהלת נכסים בהיקף של יותר מחצי טריליון דולר. באמצעות ההון הזה היא רכשה אחיזה במוסדות פיננסיים, בחברות ענק, בנדל"ן, באוניברסיטאות, במכוני מחקר, במועדוני ספורט ובמערכות תקשורת. השפעה כלכלית הופכת בהדרגה גם להשפעה פוליטית ותודעתית.
אל-ג'זירה היא אולי הביטוי הבולט ביותר לעוצמה הזו. בעיני רבים במערב מדובר ברשת חדשות בינלאומית המשדרת באנגלית בצורה "מתונה" כביכול, אבל בשפה הערבית מתגלה במלוא כיעורה האידיאולוגיה שלה, המשמשת ככלי לקידום הנרטיב של קטאר ושל גורמים אסלאמיסטיים קיצוניים. מעניין כיצד כתביה הפרוסים ברחבי העולם ידעו להימצא במוקדי אירועי הטרור של הטליבאן, חמאס וחיזבאללה במהלך השנים. השפעתה של קטאר כבר מזמן אינה רק תקשורתית, אלא מהווה איום ביטחוני על מדינות המפרץ, על ישראל ועל העולם החופשי.
לעבור את הגבול
בשנים האחרונות עלו שאלות ציבוריות בארה"ב סביב היקף התרומות הזרות של קטאר לאוניברסיטאות מובילות והשפעתן המזיקה על השיח הציבורי. בקמפוסים רבים התגברו מחאות חריפות נגד ישראל, כשמרצים ומובילי דעה הוזמנו להיות אורחי כבוד לצד מנהיגים יהודים שסונוורו מהכבוד שהקטארים העניקו להם.
יחסן של טורקיה וקטאר כלפי המשטר האיראני הוא לא פחות משערורייתי. המשטר בטהרן מואשם במשך עשרות שנים בדיכוי אלים ובהוצאות להורג של עשרות אלפי מתנגדי המשטר, כמו גם בתמיכה בארגוני טרור ברחבי העולם.
למרות חילוקי דעות ביניהן בנושאים מסוימים, קטאר ואיראן חולקות את שדה הגז הימי הגדול בעולם ומקיימות ערוצי שיתוף פעולה, בעוד טורקיה ממשיכה לקיים עם איראן קשרים מדיניים וכלכליים אפילו בתקופות של מתיחות אזורית.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתבונן רק בגבולותיה. עליה להבין שהמאבק האמיתי מתנהל גם בזירת התודעה. כסף, תקשורת, אקדמיה, דיפלומטיה והשפעה בינלאומית הם חלק בלתי נפרד משדה הקרב המודרני. מול אסטרטגיה ארוכת שנים של עוצמה רכה, ישראל זקוקה לאסטרטגיה לאומית משלה - כזו שתשלב הסברה, מחקר, דיפלומטיה, שותפויות עם העולם הדמוקרטי ומאבק בלתי מתפשר נגד טרור ומממניו.
הגיע הזמן שהמערב יפסיק לבחון את מדינות האזור רק לפי השקעותיהן או נכסיהן הכלכליים. השאלה החשובה באמת היא אילו ערכים הן מקדמות, אילו כוחות הן מחזקות, ומהי תרומתן ליציבות האזורית או לערעורה. את המבחן הזה חייבות לעבור כל המדינות, ללא יוצא מן הכלל.
התרעות פיקוד העורף