האם מישהו יכול לדמיין תרחיש כזה המתרחש כך בישראל? גוש נתניהו מפגר כיום בכ-20 מנדטים - פער דומה לזה שהיה בהונגריה (אל תיתנו להדרת המפלגות הערביות להטעות אתכם, זהו טריק של נתניהו, משום שהמפלגות הערביות היו תמיד חלק מגוש מתנגדי הליכוד). חוקי התועבה של השבועות האחרונים רק הזיקו לו פוליטית, ונתניהו נראה כאילו שאינו מבין. משהו לא מסתדר. האם נתניהו עייף וחולה, יודה בהפסד, וילך הביתה?
כמעט איש אינו מצפה לכך. אף שקיימת קשת רחבה של הערכות באשר למה שבעצם יעשה, ועד כמה יהיה מוכן ללכת כדי להימנע מ"תרחיש אורבן". אופציית הג'נטלמן איננה דבר שישראלי מצוי מצפה לו מנתניהו. אז מה כן? הרעיה בוודאי דורשת תשובות. מה האיש עונה לה? מה הוא מתכנן?
לכן כמקובל, הכל יתחיל בניסיון לפסול את המפלגות הערביות בטענה שאינן ציוניות (האם יהדות התורה היא ציונית? לא בדיוק. האם הדרישה דמוקרטית? ממש לא). זהו מחזה שחוזר כמעט בכל מערכת בחירות, ובכל פעם בית המשפט העליון מבטל את החלטת ועדת הבחירות. זו תהיה גם הזדמנות נוספת להסית נגד בית המשפט העליון, "אוהב הערבים".
הפעם, ייתכן שנתניהו ינסה להצית את הרחובות סביב הסוגיה הזאת. כדאי לצפות גם לטריקים המוכרים: הצבת מצלמות סביב קלפיות ביישובים ערביים, וניסיונות הפחדה והרתעה של מצביעים. שלא תהיה טעות - נתניהו אולי מרוויח מכך שהקולות הערביים מקטינים את "הרוב הציוני" של גוש האופוזיציה, אבל הרווח הגדול ביותר מבחינתו יהיה אם הציבור הערבי יחרים את הבחירות לחלוטין.
להיכנס לכוננות
עד עכשיו בחנו וריאציות (מועצמות) לדברים שכבר ראינו בעבר, וחלק משתייך לקטגוריה של התנהגות בלתי ספורטיבית. אבל אם זה יסלים לעבר תרחיש בנוסח 6 בינואר - שבו הסתער המון תומכי טראמפ על הקפיטול האמריקאי וגרם למותם של כמה בני אדם - יהיה לכך כבר אופי פלילי הרבה יותר. אבל מה שטוב לטראמפ לא טוב למחנה הלאומי? מדוע להיות יותר צדיק מהאפיפיור הכתום? במקרה הישראלי, המטרה עשויה להיות מניעת הצבעה בכנסת המאשרת את הקמת הממשלה החדשה. זו תהיה המקבילה לניסיון למנוע מהקונגרס האמריקאי לאשר את תוצאות חבר האלקטורים.
מכאן אנו מגיעים לאפשרות שהיא גם מזעזעת וגם מקובלת במידה מוזרה למדי בשיח הציבורי: נתניהו ינסה ליצור משבר כה חמור, עד שיוכל להשיג באמצעותו אחת מכמה מטרות.
אפשרות אחת היא שינוי דעת הקהל. דמיינו, למשל, מצב שבו חמאס מתפרק מנשקו, או שהמשטר האיראני קורס כתוצאה מפעולה ישראלית. במבט ראשון אפשר לראות בכך מהלך לגיטימי, עד שמבינים שמשמעותו היא שנתניהו סיכן חיי ישראלים בהימור מלחמתי שנועד לשפר את סיכוייו האלקטורליים. מנגד, לפחות תוצאה חיובית תשרת גם את האינטרס הלאומי הרחב, אם כי בדרך עקומה. בזה ננוחם.
אפשרות נוספת היא להסיט את תשומת הלב הציבורית מבליץ החקיקה שרוב הציבור מתנגד לו - ובראשו חוקי ההשתמטות משירות צבאי. ישנם גם כמובן החוקים המעודדים הפרדה מגדרית במוסדות להשכלה גבוהה, ואלו המחלישים את התקשורת, מחלישים את שלטון החוק ועוד. משבר ביטחוני רחב היקף עשוי אפוא לא רק להניב הישג אמיתי, אלא גם להחזיר את מערכת הבחירות לשדה הביטחוני - התחום שבו פשעיו של נתניהו נגד הציונות בולטים פחות, לפחות בעיני חלק מן הציבור.
אני יודע, אני יודע. גם בקרב ישראלים הסבורים שנתניהו עלול לצאת למלחמה כדי לשפר את סיכוייו בבחירות - תפיסה שנפוצה במידה מפתיעה - מעטים מאמינים שהוא ינסה להצית אינתיפאדה של ממש, בתוך המדינה. אבל עמוק בלב, רבים גם אינם שוללים לחלוטין את האפשרות.
ייתכן באמת שכל זה מוגזם. אבל לדידי, אין זה מופרך לחשוב שהממשלה תנסה למנוע קיום בחירות הוגנות. לא חייבים ממש לזייף את ספירת הקולות. אפשר ליצור כאוס או לנצל אותו; ליצור מציאות שבה ציבור מבוהל נוהר בחזרה למחנה השלטון, או משתכנעים שאין עוד טעם להצביע.
אלימות רחבת היקף בין יהודים לערבים עלולה לשנות מן היסוד את האווירה הפוליטית. היא עלולה להקצין את ציבור הבוחרים היהודי, להחיות את הפחד מפני כאוס פנימי, להחזיר מצביעים אל הימין ולהפוך כל שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות לרעיל מבחינה פוליטית. אין לטעון, ללא ראיות, שנתניהו מתכנן לעורר אלימות כזו. אך זה יהיה חסר אחריות להעמיד פנים שאין שחקנים פוליטיים שיכולים להפיק תועלת מכאוס.
כמעט כולם יכולים להסכים על דבר אחד: קשה להאמין שנתניהו יפרוש בשקט, כמו אורבן. אולי יצוצו אפשרויות אחרות כמו התפטרות או ניסיון נואש של הרגע האחרון להגיע לעסקת טיעון. דבר אחד ברור: המחנה הדמוקרטי חייב להיות בכוננות עליונה. גם הנשיא. לא להיות נאיבים, בבקשה.
התרעות פיקוד העורף