הניסיון להפוך את ישראל לגרסה יהודית של טורקיה נכשל | דן פרי

אחת לכמה שנים, פוליטיקאים ישראלים פופוליסטים שולפים מחדש את המיתוס המוכר והמוזר: "בלי חרמות". סירוב "לשבת" עם מפלגה מסוימת, וסירוב להעניק לה משרדי ממשלה או להחזיר אותה לשלטון לאחר שנים של כישלונות – כל אלה מוצגים כמעשים בלתי הוגנים, בלתי חבריים ומתנשאים.

מי שמעלים את הטענה הזאת עוטפים את עצמם במילים נשגבות על אחדות וכמובן כבוד לכל הבוחרים, כאילו דמוקרטיה פרלמנטרית נועדה להבטיח לכל מפלגה מקום סביב שולחן הממשלה. זו טענה כוזבת, שאין לה כל בסיס באופן שבו פועלת דמוקרטיה רצינית כלשהי. היא קיימת אך ורק משום שהימין הישראלי השקיע שנים בשכנוע הציבור הישראלי שהוא חייב לשלוט, ולו חלקית.

המדהים הוא שאנשים כמו בני גנץ, חילי טרופר, יועז הנדל ואחרים, המגדירים את עצמם כמרכז מתון ושקול, מתפתים לקבל זאת, כאילו שהדרת הליכוד מהממשלה תיחשב איכשהו להפרה של נורמות דמוקרטיות.

מתחשק לשאול אותם איפה הם חיים. הרי כשנתניהו הקים ממשלות, האם הוא חש מחויב להזמין את יריביו המרכזיים לשבת בקבינט רק משום שמיליוני אזרחים הצביעו להם? האם הוא סבר שיש עתיד, העבודה או כחול לבן זכאיות למשרדי ממשלה בזכות מספר הקולות שקיבלו? הוא שלט עם הקואליציה שבה בחר, ושלח את כל השאר לאופוזיציה בלי סנטימנטים. וגם לא היה זה הוגן מצד האופוזיציה להצטרף אליו ולסייע לו במלאכת הרס הציונות.

איש במחנה של נתניהו לא טען אז שמדובר במהלך אנטי־דמוקרטי. איש לא אמר שבוחרי האופוזיציה נושלו מזכויותיהם. הממשלה שלטה. האופוזיציה התנגדה. זו הייתה כמובן טרגדיה – שאני מייחס לפיצולים המטופשים במחנה הליברלי – אך זו גם הדרך הטבעית שבה מערכת דמוקרטית אמורה לפעול.

כעת, ערב מהפך פוליטי מסתמן, אנחנו שוב שומעים את אותה קריאה מתחסדת: "בלי חרמות!". כאילו הליכוד, באופן ייחודי, זכאית לנתח מהשלטון. ייצוג בכנסת כבר אינו מספיק. ישיבה בממשלה והשתתפות בקואליציה הופכות כמעט לזכות אזרחית. זאת ועוד: ברור שנתניהו באמת מאמין שכל "ישיבה" איתו חייבת להיות ישיבה תחתיו. זה פתולוגי, אבל עצם ההתעקשות מרשים אנשים מסוימים.

לשווא תחפשו דמוקרטיה פרלמנטרית אחרת שפועלת כך. בבריטניה מפלגת הלייבור אינה מזמינה את השמרנים לחלוק שלטון, אלא מנסה ליישם את מדיניותה. בגרמניה אין חובה שכל מפלגה גדולה תהיה חלק מכל ממשלה. גם מפלגת הקונגרס בהודו, שנמצאת באופוזיציה, אינה ממתינה להזמנה מנרנדרה מודי להצטרף לממשלתו.

יש שיטענו שישראל שונה, משום שהאתגרים העומדים בפניה גדולים במיוחד (לרוב זה נטען כאשר לליכוד אין רוב בכנסת). ישראל, הם יאמרו, חיה תחת איום ביטחוני מתמיד. היא מתמודדת עם איראן, חיזבאללה, חמאס, בידוד בינלאומי ואתגרי ביטחון בלתי פוסקים. משום שכך, היא כביכול זקוקה לממשלת אחדות רחבה ככל האפשר. זו סיסמה מושכת, אך מתעתעת. מדינה המתמודדת עם סכנות חריגות זקוקה, לפני הכל, לממשלה אפקטיבית.

אם רוב הציבור יבחר בממשלה המחויבת לשנות כיוון, איזה היגיון יכול להצדיק מתן זכות וטו על אותן רפורמות דווקא לתנועה שעשתה ההפך – ושהבוחרים ביקשו לדחות? זה הרי בדיוק פירושה של "אחדות": שהתיקון העצום שישראל זקוקה לו ייחסם בכל צעד על ידי אותו חלק מהממשלה המשתייך לליכוד. כך ממשלת אחדות הופכת לכלי לשימור הנזק שנגרם. כל שינוי נקלע למו"מ עם מי שמחויבים למנוע אותו. כל הבטחה שניתנה לבוחרים מתמוססת אל תוך אינסוף פשרות.

לכן הקריאות להימנע מ"חרם פוליטי" מפספסות לחלוטין את העיקר. ניסיתם להפוך את ישראל לגרסה יהודית של טורקיה? נכשלתם כישלון חרוץ במניעת הטבח של 7 באוקטובר ובתגובה אליו? סיבכתם את ישראל במלחמות אינסופיות שלא השיגו את יעדיהן, הובילו למותם של עשרות חטופים ויותר מאלף חיילים והותירו את המדינה מבודדת ושנואה ברחבי העולם? אם כך, הרווחתם ביושר את ה"חרם" הזה – ותומכיכם הנאמנים ייאלצו להסתפק בייצוג בכנסת.

לליכוד מעולם לא היה רוב טבעי ביום הבחירות בלי החרדים – גם אם לעיתים הקואליציות נראו אחרת. לכן היא מצויה עמוק בכיסם (וידם בכיסנו), כפי שראינו בבליץ החקיקה הפרו־חרדית לאחרונה.

ישראל חייבת לשנות את מבנה התמריצים מול החרדים מן היסוד. אי אפשר יותר לוותר בענייני חינוך, השתלבות בשוק העבודה, שירות צבאי או לאומי ואחריות אזרחית. אם ישראל לא תתקן זאת, הרי שבשל שיעורי הילודה במגזר החרדי היא תחדל בעתיד להיות מדינה מודרנית ועשירה. את השינוי הזה לא ניתן לבצע אם לליכוד תהיה השפעה משמעותית על קבלת ההחלטות.

לכן ממשלה שנבחרה על בסיס מנדט של שיקום לאומי אינה יכולה להתחיל את כהונתה בכך שתוותר על הכלים הדרושים להגשמת מטרתה. קואליציה שהוקמה סביב ההבטחה לשנות כיוון אינה יכולה, באותו זמן, להעניק כוח למי שמחויבים למנוע את השינוי. ובכל זאת, ניתן לזרוק עצם ל"אחדות".

אם הליכוד תעבור לאורך זמן תהליך אמיתי של התחדשות, אם תצמיח הנהגה המחויבת לתרבות פוליטית אחרת, ואם תקבל את הצורך הדחוף במדיניות חדשה – ייתכן שבעתיד היא תוכל להיות שותפה. ועוד לפני שיגיע היום הזה, אין שום סיבה להטיל "חרם" קבוע על חברי כנסת מהליכוד. אם לאחר שהמפלגה תועף סוף־סוף מן השלטון, חברי כנסת מסוימים מן הליכוד יקבלו את עמדות ממשלת השינוי - יש לברך על הצטרפותם.

אני מתנצל בפני קוראים שעשויים לחשוב שכתבתי את המובן מאליו – אבל נראה שכל הדברים הללו נמצאים מעבר ליכולת ההבנה של מחנה ה"אחדות". רצוי שהגנצים יקשיבו לסיסמה של עצמם: "ישראל לפני הכל". הצלת המדינה היא אכן הדבר החשוב ביותר, לפני הכל. הרבה לפני אחדות מזויפת וילדותית שתכבול אותנו לעוד שנים למאפיה העונה לשם הליכוד ושחושבת שהשלטון לפני הכל.