אני לא מאמין שהאפשרות לפרק את הגשר במקום לפוצץ אותו לא עלתה בחדרי ההחלטות; בטוח שהתייחסו ברצינות לאפשרות כזו, רק שלצערי לא הייתי בישיבות האלה כדי לדווח על הדיונים החשובים לקוראינו. אין לי ברירה אלא לדמיין את מה שקרה:
“בפתח הישיבה שר התחבורה, מה בעניין פירוק הגשר במקום פיצוצו?”.
“כמה נרשמו לטקס פירוק הגשר?”.
"אין נרשמים עד כה”.
“אהה, וכמה נרשמו לטקס פיצוץ הגשר?”.
“אין מקום לקהל נוסף, כבוד השר, ויש אלפים ברשימת המתנה. כל יום אנחנו מקבלים בקשות לפרוטקציה. שתי בחורות שאני כלל לא מכיר גם הבטיחו לי שלא אצטער אם אאשר להן מקום בפיצוץ”.
“הזכרת לי, אתה חייב לשריין מקום לרופא השיניים שלי ונכדיו. הוא רמז לי בנושא בשעה שהמקדחה פעלה”.
“יש כמה מהנדסים מבלגיה שבנו את הגשר והם טוענים שהגשר נבנה מלכתחילה כגשר זמני, לכן הוא עשוי מחלקים שקל לפרק ולהרכיב מחדש”.
“שים בבקשה את הדוח שלהם על שולחנו של העוזר לעניינים בלגיים. ועתה לנושאים חשובים: מה אומרים בטלוויזיה בעניין הפירוק? האם הם יבואו לצלם את הפירוק? האם בעיתונים יהיו כותרות ראשיות בנוסח: הפירוק הגדול?”.
“ענו שאין להם צוות צילום פנוי באותו יום”.
“ואם יהיה פיצוץ של הגשר?”.
“רוצים לבוא מכל תחנות השידור. ידעת שיש טלוויזיה קהילתית בנווה מונוסון? מערוץ 2 מבקשים גם שאתה, כבוד כץ, תגיד כמה מילים למצלמה באופן בלעדי”.
“מה עולה יותר, פירוק או פיצוץ?”.
“יש דעה שצריכים גשר כדי לחבר בין שני חלקי מוצמוץ מעל כביש ואדי ערה, כך שאם לוקחים בחשבון את מה שנחסוך בבניית גשר חדש שם, הרי פיצוץ עולה קצת יותר”.
“ובכן, חייבים לסכם. מה דעתכם מבחינה הנדסית, תחבורתית, בטיחותית?”.
“היינו מעדיפים להשאיר לך את ההחלטה, השר”.
“נו בטח, הכל תמיד על הכתפיים של המנהיג. אין לי אלא להפגין את כושר ההחלטה המעמיק שלי שנית. החלטתי. לפוצץ. ואני, ורק אני, לוחץ על המנוף של הפיצוץ. אין ויכוחים. אם מישהו יתנגד, תגידו לו שאבטל את הפיצוץ, ואני אישית אפרק את הגשר בעצמי ואעביר אותו לשמורת האירוסים בגלבוע, ושיתפוצצו”.
התרעות פיקוד העורף