זהו תקציב בתשלומים, שההתחייבויות בגינו נפרסו על פני כמה שנים כמו עסקת תשלומים בכרטיסי אשראי. כחלון ניסה לרצות את כולם ולא תמיד היה מתואם. כך למשל, שר האוצר הודיע שבהסכמת שר החקלאות ויו"ר ועדת הכלכלה תוקם ועדה שתבטיח את הסיוע לחקלאות בשנים הקרובות. אלא שהשר אורי אריאל טען שאף אחד לא דיבר איתו, ושמבחינתו אין שום הבנות. אריאל אינו הגורם היחיד במגרש הנעלבים. קדם לו דרעי שהתעקש להפחית את המע"מ על מוצרי יסוד, ובסופו של דבר יסתפק במע"מ מופחת בתחבורה הציבורית החל מ־2016.
לדרעי קדמו נפתלי בנט והמפלגות החרדיות. כל אחד מהם דרש וקיבל אף למעלה מחלקו. אל דאגה, גם שר הביטחון לא יקופח. אלא שבניגוד לאחרים, משה יעלון אינו צריך להידחף בתור לקופאי. הוא כבר יקבל בחודשים הקרובים את המיליארדים שלו, עם או בלי ועדת לוקר.
כחלון החליט בתקציב הנוכחי לפנק ולפנק על חשבון הגידול בגירעון ובניגוד לעצת הנגידה. לא רק שהחליט שלא להעלות מסים או לבטל פטורים, כעת הוא שוקל להוריד מע"מ ומס חברות. "יהיו עודפי גבייה וצריך להחזיר את הכסף ששייך לאזרחים", הסביר. טעות. כל עוד יש גירעון, הכסף אינו שייך לנו אלא למלווים הבינלאומיים, שבינתיים חושבים שהכלכלה יציבה.
העמדה של כחלון מתכתבת יפה עם האג'נדה וההבטחות שנתן לבוחריו ערב הבחירות. אבל היא רחוקה מההיגיון הכלכלי של כלכלני קרן המטבע וחברות הדירוג, המסתכלים תחילה על גובה הגירעון.
בעוד הוא מרפד אותנו במה שהוא מכנה "רפורמות" בתחומי הבריאות, הפנסיה, הבנקאות והקצבאות, שינויים אמיתיים מחוללי צמיחה, הכרוכים בעימותים עם מוקדי כוח, כמעט לא נעשו. אין רפורמות במגזר הציבורי, אין שינוי העדפות בתחומי החיסכון והמס, אין טיפול שורש בעידוד היציאה לעבודה, ומובן שאין טיפול שורש בתקציב הביטחון. הפתרון של לתת ולתת הוא הכי קל. ככה זה היה בתקופת לפיד וכעת זה חוזר על עצמו.
כנראה ששר אוצר שאינו מגיע ממפלגת השלטון יפזול תמיד לבחירות הקרובות ולא לעתיד הרחוק. זה נכון במיוחד במפלגות טוטליטריות כמו כולנו של כחלון, יש עתיד של לפיד, ישראל ביתנו של ליברמן, ובוודאי במפלגות החרדיות. רק במפלגת שלטון שאינה קמה או נופלת בזכות איש אחד אפשר לבצע שינויים אמיתיים.
תתפלאו לשמוע, אבל האחרון שניסה לעשות עוד משהו בתפקידו כשר האוצר היה שטייניץ. שום שר אחר לא היה מעז לדוגמה להתעמת עם חברות הגז או עם כיל. זאת הסיבה לכך שהוא גם שילם מחיר גבוה בפריימריז בליכוד, אבל בזכות קרבתו למשפחת נתניהו הוא קודם לתפקיד מיניסטר. אחרי הכל, שטייניץ הוא בן יקיר לי של המשפחה.
אז יחימוביץ' וחבריה כבר יכולים לנשום לרווחה. לא קרה שום אסון בכך שהגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיות שלנו ספגו הפסדים של יותר מ־5 מיליארד שקל. מה זה לעומת העובדה שתשובה וחבריו הטייקונים איבדו כמיליארד שקל כתוצאה משחיקת שווי מניותיהם?
מבחינת הפוליטיקאים מהמחנה הציוני, עדיף שהגז במאגר "לווייתן" יישאר בבטן האדמה ושגביית המסים ממכירת הגז תלך לעזאזל. הלא בתקציב אין גירעונות, אלא עודפים של מיליארדי שקלים. הרי לטענת יחימוביץ', הגז במאגר "תמר" וחבריה יספיק ל־15 שנה ולא צריך לדאוג. לפתע נשכחו הטענות שקידוח "תמר" מחובר ליבשה בצינור אחד בלבד שמחזיק את כל הביטחון האנרגטי של המדינה וחברת החשמל.
לו היו מקבלים את המלצות יחימוביץ', הייתי רץ כבר בראשון בבוקר להום סנטר כדי להצטייד בעששית. אבל בואו נניח לרגע שהגז המצרי אכן ישווק גם לצרכנים ישראלים, ונתעלם מהעובדה שהמצרים צריכים אותו לתצרוכת עצמית. אם כך, מה הבעיה? בואו נאשר את המתווה ושצרכני הגז הישראלים (בעיקר מענף התעשייה), יחליטו בעצמם אם הם קונים גז ישראלי (במחירים "גבוהים") או שהם סומכים על הגז המצרי "הזול".
הרי לכאורה הגז המצרי הוא אלטרנטיבה. למען האמת, אחרי שנודע על מציאת מאגר במצרים בגודל של "לוויתן", הייתי בטוח שלמחרת ירוץ דרעי לכותל כדי להטמין בקשת מחילה על הנזקים שנגרמו, ורגע לאחר מכן יודיע לנתניהו שהוא חותם. כן. בניגוד לסרבן גט שבמשך שנים שיגע את אשתו וכשכבר הסכים לחתום היא נפטרה, הפעם דרעי חותם לפני קביעת המוות. אלא שבמקום זה הופיע האדון בכנס "כלכליסט", וגלגל את עיניו לשמיים - כאילו מה רוצים ממנו?
אז ככה: אדון דרעי, אתה שר הכלכלה, האחראי לתעשייה. מה לעשות שסיפור החלם נפל דווקא במשמרת שלך, וסמכותך היא לעקוף את הממונה על ההגבלים. גם כך הרשעתך בפלילים הגבילה את תחומי עיסוקך במינוי דיינים ושופטים, אז עכשיו אתה מדיר עצמך גם מעניין הגז? אתה פוליטיקאי נבחר ולא פקיד פחדן החושש לעמוד מאחורי עמדתו המקורית הצודקת. האם גורל "השקופים" המועסקים במפעלי התעשייה המשוועים לגז אינו מטריד אותך?
רק עכשיו מתבררת עוצמת הנזק שגרם ההיפוך בעמדתו של פרופ' דיוויד גילה, שהמליץ במקור על מתווה פשרה לפירוק הריכוזית בגז, והגן על עמדתו בחירוף נפש עד שהתהפך. לו אני גילה, הייתי גונז את תוכניותי להביא את סיפור הגז כ"קייס סטאדי" לקראת חזרתי לאקדמיה.
לו אני נתניהו, הייתי מפקיע עוד אתמול את סמכותו של דרעי לאשר את המתווה לפי סעיף 52 וגואל אותו מייסוריו.
לו אני נובל אנרג'י, הייתי מתאזר בסבלנות עם המתווה עד "אחרי החגים", ולאחר מכן אלוהים גדול.
לו אני מנכ"ל וודסייד האוסטרלית, הייתי שולח זר פרחים ענק לרגולטור הישראלי על שהצליח לעצור אותי ומנע את הצטרפותי כשותף ל"לוויתן", בימים שבהם עוד ידע לשחות.
בר משכה את השטיח מתחת לרגליהם של הצדקנים מתנועות האיכות למיניהן, כשהכריזה בכנס "כלכליסט" על נכונותה למהפכה בשוק כרטיסי האשראי. זה אומר שבנק הפועלים יחויב למכור את ישראכרט, ובנק לאומי יחויב למכור את חברת כרטיסי האשראי לאומי קארד.
הכרזתה הדרמטית של המפקחת ניתנה כשוועדת שטרום יושבת על המדוכה ודנה בימים אלה בדרכים להגברת התחרות בין הבנקים. בר אומנם לא הפתיעה את דרור שטרום, יו"ר הוועדה, ועדכנה אותו מראש על עמדתה. אבל היא גנבה ממנו את ההצגה. ראשית, היא הוצגה כרפורמטורית שאינה חוששת מהמילה "תחרות". שנית, בניגוד לרושם שעלול היה להיווצר, בנק ישראל בעצמו הוביל את השינוי בענף האשראי, ועם כל הכבוד לשר האוצר הוא לא נכפה על ידי ועדה חיצונית כלשהי.
ועדיין, ועדת שטרום רשאית להמליץ שגם בנק דיסקונט והבינלאומי ימכרו את ויזה כאל. לחלופין, היא גם יכולה לקבוע שהפרדה כזאת לא תועיל באמת לתחרות בין הבנקים. בואו לא נתבלבל. מכירת ישראכרט ולאומי קארד היא לא פחות מרעידת אדמה. הפעם האחרונה שבה שינוי מבני רחב היקף כזה נעשה הייתה לפני עשור, כשהבנקים נאלצו למכור את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. ההרפתקה נגמרה בבכי לאחר שדמי הניהול ששילמנו הוכפלו.
השבוע קיבלנו במינון גבוה יחסית את מנת הססמאות השגרתית על הצורך בשיפור הסביבה העסקית. נתניהו הכריז כי "נפעל לייצר סביבת עסקים טובה יותר לתעשייה הישראלית", הורה על הקמת צוות עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל האוצר, מנכ"ל משרד הכלכלה ונשיא התאחדות התעשיינים, במטרה לשפר את סביבת הייצור.
את רון פורת, מנכ"ל חברת הרבלייף ישראל, פגשתי השבוע ביום פתיחת שנת הלימודים. שאלתי אותו אם הוא מתרשם מכך שיש שינוי לטובה במודעות התזונה של התלמידים, או שמא פרוסת ממרח השוקולד ממשיכה לככב בתיקים.
"כשעזבתי את פרוקטר אנד גמבל בשנת 2014 נגלה לפני עולם תוכן הכולל תזונה נכונה וניהול אורח חיים בריא. סדר היום בעבודה הקודמת לא אפשר לי לנהל אורח חיים בריא. לא שהפסקתי לאכול בשר, אבל התחלתי לאכול נכון".
"ראשית, אני שמח שזה קורה. אבל מוצרי מזון רבים אחרים הנם עתירי נתרן. שנית, אחוז החדירה שלנו כאחוז ממכירות המזון הוא אפסי ועומד על 0.2%. יש לנו מרחב גידול כמעט אינסופי. המגזר הערבי, שם המודעות לנושא הבריאות נמוכה מאוד, הוא אחד ממנועי הצמיחה. בנושא הבריאות יש מקום לכולם".
מדוע אתם לא יוצאים בקמפיינים פרסומיים בתקשורת כדי לתת גיבוי שיווקי למפיצים?
התרעות פיקוד העורף