השבוע האחרון היה כמו פלשבק דחוס לקיץ 2014. (עדיין) בלי החלק של האזעקות והריצה לחדר המדרגות בשעות משונות של הלילה, שם ממתינים לך שכנייך הבלתי אטרקטיביים בעליל על פיג'מותיהם הדהויות. בלי התרעות "צבע אדום" שקופצות במחשב ובנייד ועל מסך הטלוויזיה במקביל (כי למה שהלב יזנק במקומו פעם אחת כשאפשר שלוש פעמים?), אבל עם אותה הפאניקה המרחפת מעל ושאלות הרות גורל מסוג: מה אם אצא לרחוב ואתקל במחבל? מה אם איראה לו "דקירה" במיוחד והוא יחליט שיכול להיות כיפי לתקוע איזה מברג בגב שלי? מה אם זה יקרה למישהו שאני אוהבת?
דבר דומה קרה לנתנאל אזולאי, שהעלה תמונה של כף ידו, שעליה היה כתוב "אהבת חינם וסובלנות, אלה ערכים". גם אותו החליטו לחסום. ואז שחררו.
אתקן את עצמי: הימים האלה הם לא כמו פלשבק לקיץ 2014. הם כמו סיוט חדש לגמרי בפני עצמו. האם ההתרחשויות ברשת מבטאות את המציאות? במקרים מסוימים כן. היו ויהיו אלה שיממשו את האיומים שלהם. ברוב המקרים המגיבים האלימים הם סתם עברייני מקלדת. אלא שגם מילים יכולות לפצוע ולהפוך לאיום מוחשי. ולהפחיד. לפעמים כמו מחבל שיוצא לרחוב עם סכין. אני מבועתת משניהם במידה שווה.
התרעות פיקוד העורף