ישראל, אולי בגלל רצח רבין, אולי בגלל עצלות, תקועה בשנות ה-90. היא נשענת על הגדרות שעבר זמנן. שמאל וימין, מחנה השלום והמחנה הלאומי.
זה נוח לעיתונות שצריכה את מראית העין של שני מחנות, כדי שיהיה את מי להטיח זה בזה. זה נוח לפוליטיקאים, שמוכרחים לבדל את עצמם בחדות מהיריב. אולי זה נוח גם לציבור, שהמקלדת שלו כבר מורגלת בססמאות השחוקות, ולמה לשנות.
תומאס ג׳פרסון - בשם ההתבדלות, אלכסנדר המילטון - בשמה של הכלכלה, אנדרו ג׳קסון - איש העוצמה והכוח, וודרו ווילסון - נשיאו של האידיאליזם.
ישראל צריכה ריאליסטים, והיא צריכה אידיאליסטים. היא צריכה מחנות שיכולים לדבר, להתעמת, למשוך את החבל. גם בשבוע שבו ישראל מתאבלת על יצחק רבין היא לא צריכה לפחד ממחלוקת. מחלוקת היא דבר טוב.
התרעות פיקוד העורף