בסוף אנחנו שכונה. במובן הרע (והטוב) של המילה. אנחנו שכונה שבה המצב חם, הנשק קר, השנאה ישנה והרטוריקה חדשה. אנחנו שכונה שבה המלחמה על הנראטיב, הקרב על הר הבית והמאבק על הגדרת הלאומיות מתבצעים בשליפת סכין מטבח והנפתה על ילד בן 13 או על אישה ביציאה מהסופר, בבעיטות בראשו של פועל אריתריאי או בקללות גסות לעבר בחור שחרחר שחושדים שהוא ערבי.
***
***