אך פרדוקסלית ולא מרצון, נתניהו אט־אט מניח את היסודות לפתרון מדיני לסוגיה הירושלמית, ללא ספק הנושא הקשה ביותר לפתרון מכל סוגיות הסדר הקבע. ירושלים כיום כבר מחולקת דה־פקטו בין מערב למזרח. מרבית השכונות הערביות של ירושלים מכותרות; בטונדות ומחסומים מחלקים כיום את חלקי העיר. המצב הנוכחי שכנע לראשונה מאז 1967 את הרוב בדעת הקהל הישראלית לצדד בהעברת השכונות הערביות במזרח ירושלים לידי הרשות הפלסטינית.
אם סוגיית ירושלים תהיה חלק מתהליך מדיני, במסגרת תפיסת פתרון שתי מדינות, זה יקל את פתרון סוגיות המחלוקת האחרות בינינו לבין הפלסטינים – ביטחון, גבולות, התנחלויות ופליטים. נכונות לפתרון מדיני לסוגיית ירושלים תאפשר גם מפנה היסטורי ביחסים בין ישראל לבין מדינות ערב כגון מצרים, ירדן, סעודיה, מרוקו ותוניסיה, כמו גם עם מדינות אסלאמיות אחרות. יתר על כן ירושלים הישראלית תוכר אז על ידי מרבית מדינות העולם כבירת ישראל (כיום שום מדינה, כולל ארצות הברית, לא מכירה בכך). אותו מנהיג, שיומו ודאי יגיע מכורח המציאות, יוכל אז להודות לנתניהו על שהניח את היסודות לפתרון הסוגיה הירושלמית.
התרעות פיקוד העורף