לגדל מאכער: קופמן חשב על העתיד של הילד ומצא לו ייעוד בחיים

Happy birthday, kipush

למה אני כותב לך באנגלית? וואללה, לא יודע, ניסיתי להיות רומנטי, אפילו לשלוח לך את השיר של ברי סחרוף "היום יום הולדת", בביצוע שלו עם הצ'קלקה, או עם אינפקטד מאשרום, מהתקופה היפה שלי/שלנו, כשאת ריחפת נמוך ואני בגבוה. תמיד ידעת להיות שקולה, לא לאבד את הראש. ואני הרי תמיד חייתי מעבר לגבול המגבלות שלי, אולי של כל העולם בכלל.

אז היום, כפרה, את בת 48, באמ'שלי את לא נראית שעה מעל 37 וחצי, מילה של מומחה באבחון "מילפיות". אני יודע שאת לא סופרת אותי, אני הרי בוחן אותך מתוך הרגל, ואת נכשלת במבחנים רוב הזמן, אולי כל הזמן. זוכרת שראינו "הישרדות" ביחד ביום שלישי? אני אלרגי לתוכנית הזאת. כי אם כבר פורנו, אז רק הארד־קור, לא ברמיזה ולא בקריצה.

מצד שני, המסך זה פילטר, אי אפשר להריח את המתמודדות, ובלי מקלחת וטיפה'לה טיפוח, נו, מה אגיד לך, אני פאס בליינד, בכל חלוקה. אבל אמרתי שהילדונת הזאת בבגד ים האדום, לירון נדמה לי, נראית גוד־טו־גו, ואת שכבת על הספה ואמרת רק "כן". המשכתי ואמרתי לך שטיטי מזכירה לי את האלי ברי, ואת יודעת שיש לי חולשה להאלי, וגם עכשיו היא שלחה את בעלה השלישי צ'ורטי־ווז־נייע, ואת גם ענית "כן". אז הלכתי להכין מים חמים עם לימון, בשביל השקדיות שלי, ושאלתי אותך מה את אומרת, נזמין אלינו את לירון לסופ"ש, נשלח את גאיצ'ו לאחת מאחיותייך, יכול להיות סבבה, ואת אמרת "כן". ואני שאלתי מרחוק, ברצי? שנעשה לה טלפון? ואת אמרת "כן".

ואז ידעתי שאני מדבר לקיר, ואת בכלל לא מקשיבה לי, אז שאלתי אותך מה נסגר איתך? ואת ענית "כן". טוב, בסדר, אני יודע שאת לוקה במזופוניה, שזו שמיעת יתר, אבל זה מתבטא אצלך רק שכשאת שומעת את הכסף בזינגה פוקר בפייסוש, או כשאני מסובב מפתח במנעול, כשאני הולך לפגוש את עמירם אחרי חצות. אבל כשאני מדבר אלייך, את חירשת לגמרי. למה ככה? בטח תגידי לי שאת לא יכולה להתרכז, ושאין לך חלוקת קשב. לא מבין בזה, הפרעת הקשב אצלי מתבטאת בזה שאני שומע את כל הקולות, תמיד. הבנת את זה?

***

בסדר, לא משנה, אם את לא שומעת, לפחות תקראי. חשבתי על העתיד של הילד. את יודעת, אני בן 56, הוא בן 3 וקצת. סביר להניח שכאשר יסיים את השירות הצבאי, אני כבר אהיה מחובר לבלון חמצן ולקתטר. אל דאגה, את תהיי כאן לנצח, הבדיקות שלך כמו של ילדה בת 13, טפו־טפו. את ואמא שלי, שתחיה, אצלכן תמיד הכל באמצע של הסוגריים. טוב, איזה דאגות יש לכן? לדאוג לי? נו באמת, אני הרי מסתדרניק.

בקיצור, המקצוע - או העיסוק - שאני מייעד לגיא, זה מאכער. לא מבינה יידיש? לא חשוב, זה מייקלר, יענו מתווך. הוא יעבוד עם כל החברות הממשלתיות, שמתפקדות כמו ארגוני פשע. לכן יש להתחיל מעכשיו בעיצובו לג'וב. מאמי, הילד רוסי, חובה לשמר את שפת האם שלו, כדי שיתחבר לאיווט וג'מעתו. הם לא מקבלים כל אחד, רק את מי שבא מהמולדת, מאִמא רוסיה. אל תגידי לי לא, את לא מבינה בזה. מצאי לו כבר השבוע מורה לרוסית, אני רוצה שידקלם את פושקין עד גיל 7, ואת ויסוצקי עד גיל 10. הלאה, שהמשפחה שלך תדבר איתו אך ורק במרוקאית. הילד חייב להיות רב־תרבותי, שבמקרה הרע, יהיה יו"ר ועד עובדים של איזה נמל, או מע"צ, משהו כזה.

אני יודע שראית בירקון חותרי קיאקים ואמרת לי שזה ספורט יפה לגיא. נכון מאמי, זה ספורט מדהים, אבל החותרים משתכרים 837 שקל בחודש כמלגה, משלמים להם אחת לארבעה חודשים. מתי את מתכננת שהוא ייצא לי מהפיי־רול? כשאהיה בן 76? את אמיתית? למה לא כדורגלן, למה? הוא עדין? נו באמת, אם ימשיך להיות עדין, יהיה מקסימום מורה. את יודעת שמורים רעבים כאן ללחם? וגם אין להם ממי לגנוב? הוא הרי לא יהיה וסרמן או ארז, מהוועד. תתקדמי בראש, מה נסגר איתך?

תביני, אני מאבחן את הילד בכל יום. הוא לא אחד שידבר בחקירות, זה אצלו ב־דנ"א. אפילו כשהוא מעלים לי את השלט של הטלוויזיה ואני שואל אותו איפה הוא החביא אותו, הוא יושב על הספה, בוהה ומוצץ את בוהנו. הילד לא מדבר, גם כשאנחנו הופכים את הבית. וגם כאשר אנחנו מאתרים את האבידה ושואלים אותו למה החבאת, הוא אומר "אמא לקחה". הוא לא פראייר בכלל, הוא שורד מניפולטיבי. איווט יעריך מאוד את התכונה הזאת, גם פאינה, וגם אלכס - זה שניהל את מע"צ ואחרי זה את נת"ע. יש להם כבוד לתכונה הזאת שמאפיינת את שלושת הקופים: לא רואה, לא שומע, לא מדבר.

תקשיבי לי טוב, כיפוש. במקום הטאבלט שהבאתי לו, הייתי חייב להביא לו מכשירי הקלטה. הוא חייב להיות מיומן, ידע זה כוח, והקלטות זה הכי טוב. אבל זה עלי, אני אלמד אותו. מה שאני רוצה ממך זה שתשיגי לי מורה טובה לפנטומימה, כדי שתלמד אותו שפת גוף, לתת לחוקרים את מה שהם רוצים, כדי להשתחרר למעצר בית אחרי ארבעה ימים. מה את רוצה - שהילד יסריח מליזול, אחרי שיקבל "ימים" מהשופט בהארכת מעצר ראשונה? תתבגרי כבר, מה זה אני לא משקרת? הוא לא ישקר, הוא רק לא ידבר. אף אחד בעולם לא הורשע על סמך מילה שלא אמר.

הוא חייב ללמוד משפטים, או ראיית חשבון, עדיף שיהיו שני הרישיונות. זה טוב למכרזים, הרי הוא צריך להביא הביתה לאבא ולאמא חלק מהחאווה של ה־20%. תראי איזה תותח רונאל פישר. אין פרשה אחת בארץ ב־15 השנים האחרונות שהבחור לא לקח עליה עמלה בדולרים, ואם הוא פותח את הפה, הופכים את חדרה כולה לכלא לעבירות צווארון לבן. לפחות 50 אלף אסירים.

אנחנו חייבים שיהיו לו כישורים חברתיים. את יודעת, מינגלינג עם שופטים, ראשי מפלגות, בנקאים וכל הג'מעה הזאת. ברור שהוא חייב לדעת לשחות מעורב אישי באגם הדרעק בכנסת. את שואלת מה זה מעורב אישי? כל סגנונות השחייה. זה עלי, זה סגור, הוא יידע.

כי בסך הכל יש הרבה סגנונות דרעק בכנסת: חניוקים (זה דורש יידיש חובה. דברי עם אמא שלי, זה תופס גם לש"ס, הם למדו בישיבות ליטאיות, והם אלופים בלגנוב. שלחו כבר שבעה לאקדמיות בכלא); מתנחלים (אין לנו בעיה, הרי רצית שהוא ילמד בגן דתי־לאומי, נכון? רק שלא יתערב לי באוכל. את יכולה לבנות לו שבעה כיורים מבחינתי, לא רק שניים. יש בעיה קטנה, גיא אוהב חתולים, והחבר'ה של המתנחלים רוצים לעשות להם טרנספר. בואי נקווה שישאירו לו שלושה־ארבעה בתל אביב); מפא"יניקים (במקרה הכי גרוע, יהיה קבלן של המפלגה בקרן הקיימת. אם דני עטר יכול להיות יו"ר, גיא יכול להיות נשיא. אגב, אל תכעסי עלי כאשר אבקש ממנו לסלול כביש גישה לאבא מהחניה הביתה, עם מעלית הידראולית. את רואה איך אני סובל ממפרק הירך); ליכודניקים (טוב, כאן יש בעיה. הוא יהיה חייב להתחפש לכסיל, אחרת לא יגיע לכלום. את יודעת, לדבר שטויות כמו יריב לוין, מירי רגב, ציפורה חוטובלי, אורן חזן. לנסח כותרות מפוצצות לתקשורת, זה עלי. אני הרי בסמרטטת־עיתונות כל חיי).

מה נשאר לנו? הערבים? טוב נו, הוא חייב ללמוד את השפה, גם ערבים ניגשים למכרזים, את יודעת. נמצא לזה פתרון, אולי בגן הדתי־לאומי הוא ילמד. רוח־יא־זלמה, האט־אל־האווייה, וואקף־יא־איבן־אל־שרמיט, משפטי פתיחה שלהם בשטחים. הוא יקלוט מהר, הילד חזק בשפות שמיות. תראי איזה יופי הוא שולט בעברית.

***

היידה, תהיי קשובה, סיימנו עם שלב ההכשרה. אם אני כבר עם הקתטר, אז הכל עלייך. את חייבת להיות מגוונת בהכוונה, כדי שהילד יהיה מאכער מיומן. אמרתי לך קק"ל חובה - מבקר המדינה מנוע מלהיכנס לשם, השחיתות שם חצתה קווים ברמות שאפילו לפול גוטי ולקאסטלנו לא היה מזל כזה בניו יורק בשנות ה־80, ולהם עוד היה הפרקליט מרווין קסלר. גיא צריך להיות הקסלר, כן?

הכי טוב עמלות ותלוש על כסף קטן, לא יותר מעשר ברוטו בחודש. לא לעשות גלים; מאמי, לא לשכוח, לא להיות פלאשי עם הכסף!!! בלי מכוניות ויאכטות ושטויות, הכל בשקיות אטומות בתוך הקירות; תעשייה - לא אצל סטף ורטהיימר. אנחנו לא רוצים שייצר, אנחנו רוצים שיגנוב, והרבה. הכי טוב תשתיות, כבישים מכאן לגיהינום. רק מהחריגות בסיום העבודה הוא חותך מיליונים בשנה, אבל שיהיה נדיב לכולם, שלא יגרום לאלו מתחתיו לכעוס ולהיות עדי מדינה. שכולם יהיו מבסוטים.

אחרי שישתלם בכבישים, ואני מקווה שעוד אהיה מסוגל לכתוב לו פתקי הכוונה, הוא מתחבר לתעשייה הביטחונית. זה עוד לא גן עדן של השחיתות, אבל זה קרוב. הוא מבחינתי יכול למכור לכולם. עד גיל 7 אני כבר מקרין לגיא את הסרט "שר המלחמה" עם ניקולס קייג', כדי שיבין איך זה עובד. עד גיל 9 הוא מדקלם את הסרט בעל פה, עלי.

הלאה, לא לשכוח את החקלאות. חשוב שהוא יהיה בחוליה השנייה בשרשרת המזון אחרי החקלאי המגדל, כדי שלא יירקב לנו הילד מבחינה ערכית. גם אם ירוויח שקל על קילו עגבניות זה יפה, לא חייבים להיות חזיר ולמכור ב־19 שקל. אני מקווה שעד שיגדל תהיה כאן חקלאות, כי ב־15 השנים האחרונות פחת מספרם של החקלאים מ־70 אלף לכ־10,000. אבל יהיה ייבוא, זה בטוח, ומייבוא הכי קל לגנוב.

תראי, הייתי מאוד רוצה שגיא ייכנס לשוק האנרגיה החלופית, עם קולטי השמש וכל הסחלה הזה, אבל בינינו, אין סיכוי. אנחנו לא מהמשפחות המתאימות לקבל חוזים כאלה, אז תוותרי, הם יאכלו אותו חי; שוק ההשכלה הוא פארטייה חבל"ז. עד שיתבגר בטח יהיו כאן כבר 12,311 מכללות שמוכרות תארים בהתכתבות, גם לילדים עשירים עם פסיכומטרי 297. הכוונה לאלו שרק יודעים לכתוב את שמם וללחוץ יד בסינרגיה. כדאי שישתלב בשוק. אבל לא להתלהב, למכור רק תארים ראשונים, לא דוקטורטים, ככה נופלים.

עד עכשיו הבנת הכל? תראי, אני לא צריך שתסכימי, אני כבר החלטתי. תמיד ידעתי לזהות מגמות בפשע, ואם כבר פושע, אז הכי טוב שיש. טוב, את הילד סידרנו, בואי נתמקד בך קצת.

***

התרגיל שעשית לי ביום חמישי שעבר, שווה לשלוש פעמים: ראשונה, אחרונה, ואחת יותר מדי. ילד חולה זה תיק של אמא. הסוהרת בחיים לא ביקשה ממני לטפל בבנות כאשר הן חלו, היא ידעה שאני לא טוב בזה, ושאני לא מחליף חיתול, נקודה. אני אוהב ילדים נקיים ורחוצים, עם ציפורניים גזוזות, עדיף אחרי שכבר אכלו. קשה לי עם הבלגן על השולחן.

ובכל זאת השארת אותי עם ילד בטמפרטורה של 39 מעלות חום. תגידי, את שפויה? מזל שמיד השתלטתי על המצב ואמרתי לגיא - בוא תישן עם אבא, ודפקנו שלוש שעות שינה. ואת עוד התלוננת שטלפנת ולא עניתי. אל תדאגי, ריצפתי את הרצפה בכל הכריות מהספה, למקרה שחס וחלילה הילד ייפול מהמיטה, תוך כדי שינה. אבל מה זה, זה? אמרת שאת חוזרת כעבור שלוש שעות, ובאת אחרי שש. כיפוש, זה לא מקובל בבית ספרי, נקודה.

תפסיקי מיד עם השטויות שאנחנו חולקים בנטל, אנחנו לא. את אמא, הכל עלייך. אני אבא של צחוקים, להוציא מהגן, ללכת למכוניות מתנגשות וכאלה. אני לא טוב בחרדות ובלזכור לתת לילד תרופה להורדת חום. אני לא פרימיטיב, בעצם אולי כן, אבל גם אבא שלי בחיים לא שמר עלי כשהייתי חולה. מה את רוצה מהחיים שלי? אמרתי לך שאני יוצר, אני חייב לכתוב כל שבוע 3,500 מילים בממוצע על שטויות, לריב כל יום ברדיו ובטלוויזיה, אז אני חייב לישון הרבה, לאכול טוב, ובעיקר לנוח. בפחות מעשר שעות שינה ביום אני לא יכול לתפקד. ודי כבר עם הנימוק הזה של "אתה מפסיד את החיים כאשר אתה ישן", חוץ מכסף עוד לא הפסדתי כלום.

לקחת גבר (בסדר זכר, אני לא מתיימר), הבטחת ים של הבטחות עם החיוך המקסים שלך, ואת מרחיבה את מעטפת המגבלות שלי בכל יום מחדש.

אז היום יש לך יומולדת, וזה היום היחיד בשנה שאני מתנדב בו להיות עבד. הבטחתי לך שאני אבשל ארוחת ערב, חלבית. מה דעתך על פרנץ' טוסט עם סלט קצוץ וגבינה? אני גם יודע עוד דברים, כמו אבוקדו ממולא בשרימפס סקמפי, אבל את נגד שרצים, אז פסלנו. חביתה עם נקניק ובצל? אני אלוף בזה. הא, הפסקת עם הבשר המעובד? באסה. אני דווקא ממשיך, כי בגמילה יש שלבים, אסור במכה אחת, חייבים לאט־לאט.

תגידי, אני מדבר אלייך שעה, את עדיין ב"הישרדות" המפגרת הזאת. מה יהיה איתך? "מאמי, ככה אני מנקה את הראש. עבדתי כל היום, הייתי עם גיא, ואתה לא מפסיק לדבר. הרגת אותי". טוב, אז אני יוצא ל"פארה", אל תחכי לי, אני חוזר מאוחר.

בשניות התארגנתי, חמקתי בשקט ויצאתי מהחניה בלי אורות, אבל פתאום טלפון. "איפה אתה? לאן הלכת?", יצאתי לסיבוב, אחזור עוד מעט. "מאמי, מיד הביתה, מה זה סיבוב, אני כבר רועדת בידיים". איך בכלל ראית שיצאתי, היית שקועה בזבל הזה בטלוויזיה. "תקשיב מתוק, כשמרוקאית אומרת לך 'אתה מדליק אותי', זו לא מחמאה, זו הודעה שהחיים שלך בסכנה. חזור הביתה מיד, אבל מיד".