חצי השנה האחרונה ביקרתי פעמיים בצפון עיראק. בכל ביקור שהיתי בקרב אנשים ממגזרים שונים לחלוטין. בנסיעה הראשונה הייתי עם בני הדת היזידית. בנסיעה השנייה הייתי עם הכורדים. מה שהדהים אותי הוא שלמרות השוני הניכר בין הטיולים ובין המגזרים, תמיד כשנשאלתי מהיכן אני ואמרתי שמאנגליה (היה לי כיסוי טוב לשקר הזה כי נכנסתי לעיראק באמצעות הדרכון הבריטי שלי), איכשהו, במוקדם או במאוחר, הופנתה אלי השאלה אם אנחנו בבריטניה לא מפחדים מהמוסלמים הערבים הקיצונים שמספרם באנגליה, כמו בשאר אירופה, הולך וגדל. אתם עוד תתעוררו באירופה יום אחד ותגלו שהאדמה שלכם הפכה לשדה קרב, הם אמרו לי, אתם לא באמת מבינים עם מה אתם מתעסקים.
כשנשאל איך לדעתו אפשר להכניע את "המדינה האסלאמית", הוא אמר שרק באמצעות מוסלמים סונים מתונים שיתמרדו נגד דאע"ש אפשר יהיה לנצח. אבל זה יקרה רק אם הסונים בעיראק ירגישו שהם באמת יכולים להשתלב במדינה כי כרגע הם מופלים לגמרי ובשל כך יוצא שהאוכלוסייה הסונית בעיראק, כמו זו של מוסול למשל, מעדיפה להיות תחת שלטון דאע"ש מאשר להיות תחת שלטון הממשל השיעי העיראקי, השולט במדינה מאז נפילת סדאם.
מי שאומר לכם שזו מלחמה נגד המערב מחליט להתעלם מעשרות וממאות הפיגועים שדאע"ש ביצע באוכלוסיות שהן לא מערביות (להזכירכם, ממש לפני הפיגוע בפריז דאע"ש הרימו באוויר את רובע א־דאחיה בביירות בפיגוע מטורף ושלחו מטוס נוסעים רוסי להתרסק לחתיכות על אדמת סיני). מי שאומר לכם את זה החליט שדם מערבי לבן שווה יותר מדם של אלפי הירדנים, הסורים, הכורדים, העיראקים, הטורקים שהארגון הזה חיסל בעשרות פיגועים רצחניים (וזה בלי שנדבר על השלוחות של דאע"ש, ארגונים שנשבעו אמונים לדאע"ש, שקוצרים אנשים ביבשת אפריקה). אני חושב שיש בשרשרת הפיגועים בפריז כדי להבליט את צביעותם של אלה שמפלים בין דם צרפתי מערבי לדם ערבי מזרחי.
התרעות פיקוד העורף