צומת גוש עציון, בין רצח לרצח, יום שמשי קריר. המון חיילים, המון צלמים. כולם עטים על כל טרמפיסט, להגן ולצלם, רק שיש מעט מאוד טרמפיסטים. כל כמה מטרים עומדים שני חיילים, לעתים שלושה, מתוחים, עושים הכל כדי לזהות את המחבל הבא לפני הרצח הבא. ברור לכולם שזה רק עניין של זמן. הוא יבוא.
בסוף הנאום ממהר הרצוג לרכבו המאוד ממוגן וקולט בזווית עינו את אריאל ביגל, שנישא אמש לשרה תחיה ליטמן, שאחיה ואביה נרצחו בפיגוע ירי ליד עתניאל. הוא נופל עליו כמוצא שלל רב, מחבק אותו ואומר לו שהוא רוצה לבוא לחתונה. אחר כך יגיד לי אריאל שלא היה לו נעים להגיד ליו"ר האופוזיציה שהוא לא מוזמן. "גם אם הייתי יודע שזה בא ממקום אמיתי, וזה לא, אנחנו ממעטים בהזמנת אח"מים לחתונה", הוא מספר.
גם המעמד ההיסטורי של גוש עציון פחות החלטי וחד־משמעי משאר יהודה ושומרון. בעוד טענת הכיבוש במלחמת ששת הימים עשויה להיות תקפה כלפי חברון והשומרון, בגוש עציון היו יישובים יהודיים עוד לפני קום המדינה, שנפלו במלחמת השחרור. סיפורה האיום של שיירת הל"ה שבאה לספק תגבורת לגוש הנצור היא חלק מהאתוס הציוני־פלמ"חניקי, כמו גם זה המתנחלי. לכן, אגב, ראש האופוזיציה אומר שהוא רואה את גוש עציון כחלק ממדינת ישראל בהסדר קבע, ולכן מנסה המועצה המקומית למצב אותה כפרבר של ירושלים ולא כהתנחלות הארד קור. לראיה הססמה של המועצה היא "גוש עציון - בית ישראלי".
"אנחנו אומרים רק 'לא' כל הזמן", טוענת מטר, "לא לטרור, לא לאלימות, לא להתקפלות - אבל אין לנו חלופה, אין לנו חזון. אנחנו צריכים לשים משהו קונקרטי על השולחן, והדבר הזה הוא החלת ריבונות".
הסדרי ביטחון חדשים מאז הרצח של בוכריס לא מתירים כניסת רכבים פלסטיניים למתחם העסקים של צומת הגוש, והם מחויבים לחנות במגרש החניה הסמוך ולהגיע ברגל. ראש הממשלה הנחה להציב מחסומים ביציאה מהכפרים לכיוון כביש 60, ולבדוק את בעלי המכוניות שרוצים לנסוע עליו. עדיין לא חסימת הציר לנסיעת ערבים, אבל בעיני נתניהו זהו צעד שעשוי למנוע אולי חלק מהפיגועים הבאים.
נתניהו מגיע ל"עוז וגאו"ן" ומפזר הבטחות. הצומת נסגר הרמטית, והוא ריק לחלוטין. בלי להתכוון לכך, יצרה האבטחה של ראש הממשלה דקת דומייה לנרצחים בצומת: מפיגוע הדריסה ב־2005 שבו נרצחו עוז בן מאור, מתת אדלר וכנרת מנדל, דרך שלושת הנערים, דליה למקוס בטרמפיאדה סמוכה, ועד לגל הטרור הנוכחי, שבו היו עשרות ניסיונות ירי, דריסה ודקירה, שהותירו ארבעה נרצחים: יעקב דון, עזרא שוורץ, שאדי ערפאת והדר בוכריס.
ב־16:00 מתמלא הצומת שוב, הפעם בכ־600 אמהות עם דגלי ישראל, תחת הססמה "אמהות מאוחדות נגד הטרור". הן כאן כי נמאס להן לפחד, הן אומרות.
"מתוך האחדות שלנו בא הכוח שלנו", סיפרה הולנדר, "יכולנו להיישיר מבט לערבים שעברו בצומת ולהבהיר להם שהנוכחות שלנו כאן היא לתמיד, ושאנחנו מסרבים לפחד לחיות כאן. אם הם רוצים לחיות כאן לצדנו, הם מוזמנים, אם לא - הם צריכים ללכת, כי אנחנו כאן להישאר".
התרעות פיקוד העורף