אני, כרוב הציבור, כותב פרשננו לענייני קומבינות ארוכות טווח, מומחה קטן בהתמצאות בסבך הקוצים והשושנים של שדות הגז הימי. ואף שמתן חודורוב הראה שבהולנד זה אחרת, שהמאגר הענק שם מפוקח על ידי הממשלה והנהנים הראשונים הם האזרחים – אולי יש דברים חיוביים במתווה המעורפל של ראש הממשלה, שהוא נלחם לקבלתו עד השטייניץ האחרון. אך התלות ברצונם הטוב של הטייקונים בקביעת מחירי הגז, בלי השוואה למחירים בעולם, אינה
מתקבלת על הדעת (וראה מה קורה בחברת החשמל, עם עודפי גז בשלושה מיליארד שקל).
ברשתות החברתיות מנסים לשכנע את גיא רולניק, פרופ’ זליכה ופרופ’ גוטווין להיכנס לפוליטיקה ולהשפיע על מהפכה במישור הסוציו־אקונומי. זה לא יקרה, לצערנו, כי רק המוני המיעוט האכפתי והחושב מבינים דרך “מגש הכסף” את עומק הנפילה – והם לא יצאו כבר לרחוב. המוני הרוב הלא־ממש־אכפתי לנושא, הלא־ממש מחובר למציאות ממשית שאינה ריאליטי טלוויזיוני – הם יצאו בקלות לכל הפגנה, מחאה ולינץ’. הם החלק הקובע בימין. ההמון האלים והצרחני, שבחר לשלטון את נתניהו, שריו וח”כיו, אך שומר עליהם מימין בחשד שיתפשרו עם המציאות. אלה ההזויים, המסיתים, הפלגנים ומעוררי המדון והפרובוקציות. על אלה סומך נתניהו, שיתמכו בכל חוק אנטי־דמוקרטי שיעזור לו בדרכו, ומחוקקים כיריב לוין, חוטובלי, סמוטריץ’, אורי אריאל, בנט או זאב אלקין, למניעת התערבות בג”ץ בפסילת רשימות ומועמדים המתמודדים לכנסת. מישהו יתפלא אם החוק יעבור?
ככה נתקדם, בעזרת הדמוקרטיה, לשלטון יחיד של מנהיג נבחר, טראבלמייקר חסר הישגים ממשיים בכל תחום. כך נגיע למדינה לא דמוקרטית של כל אזרחיה, השווים יותר והשווים פחות – ובסוף, למדינת הלכה יהודית. הדרך ברורה. הסופר־טנקר מותנע. צריך רק ללחוץ על הגז.