ביבי מטפח בעמל רב את הפוזה של "מר ביטחון", כשבתוך החדר האמת אחרת לגמרי. הוא הסתבך בניסיון החיסול של חאלד משעל, ואם להתבסס על פרסומים זרים המייחסים את המבצע לישראל, הוא הסתבך גם עם החיסול של מבחוח. ככל שהזמן חולף וכס ראש הממשלה הופך לחלק בלתי נפרד מעכוזו של נתניהו, תהיה הפרידה ממנו קשה יותר. למה להסתכן סתם. מועמד חיצוני היה נותן לביבי שנתיים של שקט בחזית הרגישה הזו. בעוד שנתיים? אלוהים גדול.
פעם, לפני עידן נתניהו, הייתה זהותו של ראש המוסד החדש מתפרסמת בהודעה לקונית של לשכת ראש הממשלה. אבל זה היה כשישראל הייתה עדיין דמוקרטיה פרלמנטרית. מאז השלמת שינוי שיטת המשטר למונרכיה מטורללת, משתמש הקיסר בכל האמצעים כדי לחדד, להדגיש ולביים מחדש את ההיררכיה, האני ואפסי, השואו־אוף של מנהיגות תיאטרלית וחלולה. גם אם חלק מקוראי הטור הזה חושב שזה שקוף, בסופו של דבר זה עובד. עובדה. אם נתניהו לא מסוגל לקבל החלטה מנהיגותית בנושא איראן, למשל, או מול חמאס, או בתחום המדיני, הרי שיש החלטות דרמטיות שהוא כן יודע לבצע. מינוי ראש המוסד.
אם המבצעים שיעשה במוסד יהיו מוצלחים כמו המבצע שעשה בלשכה, כולנו נרוויח. ואחרי המוסד? בניגוד לבני גנץ, למשל, כהן מתאים לפוליטיקה. גנץ רוצה ולא מתאים. כהן רוצה ומתאים.
אחר כך הוא עבר למהות. לא, הוא לא מוכן להצהיר שיעביר את השגרירות לירושלים, והוא לא בטוח שישראל רצינית בכוונתה להגיע לשלום, והוא ידבר על זה עם ביבי כשיפגוש אותו, וכל הנוסחאות והחנופה שהמועמדים הרפובליקנים ממטירים על ישראל בעת הקמפיין נשמעים לו כמו ג'יבריש. טראמפ לא צריך את הכסף היהודי כי יש לו כסף משלו, הוא לא צפוי ולא נשלט ולא יציב, בקצב הזה ביבי עוד יתגעגע לאובמה.
המצב המטורף שבו שני צדדים מכובדים ומלומדים עומדים זה מול זה וטוענים טיעונים הפוכים לגמרי, נותר בעינו. אם היה מדובר בתחום הפוליטי, או הצבאי, או המדיני, הייתי יכול לנסות לבדוק מי כאן צודק. מכיוון שמדובר ברזולוציה כלכלית שאינה בתחום בקיאותי, אין לי סיכוי לשחק את תפקיד הבורר.
חברים, קלינטון היה נשיא ארה"ב, אחד האוהדים ביותר שהיו לישראל. הוא נשוי לאחת, הילרי, שכנראה תהיה הנשיאה הבאה. הוא לא צריך את העצרת לרבין כדי לעשות לובינג לנובל, לו רצה לעשות לובינג כזה. הוא אוהב את ישראל והוא הוכיח את זה לא מעט פעמים. תרגיעו.
דבריה של הוביג עוררו פרץ של רגשות, כולל דמעות. הקרח בינה לבין פלמור נשבר, הן סעדו ביחד ארוחת ערב והחליפו חוויות ילדות. התברר להן שאף שאחת היא בת של הקורבנות והשנייה בתם של המרצחים, צורת החינוך שקיבלו הייתה דומה מאוד. "גידלו אותי כך שאוכל לשרוד ביער בלילה", סיפרה פלמור, והוביג ציינה שכך בדיוק גם גידלו אותה. "אני הולכת בברלין ופונים אלי בגרמנית", אמרה פלמור לעמיתתה, "ואני אומרת לעצמי, הנה אמא, הצליח לך. הם חושבים שאני אחת משלהן".
אגב, הקונסרבטיבים והרפורמים מקיימים הרבה יותר מצוות ממני, ומשאר החילונים בישראל. אבל אותנו לאו חייב לסבול, בינתיים. אין לו ברירה. על האמריקאים, הוא חכם. זו בושה שהאיש הזה מקבל את משכורתו וכיבודיו ממשלם המסים הישראלי. הבושה הזו, כמו המימון שלה, היא שלנו.
התרעות פיקוד העורף