יכול להיות שהמצב במזרח התיכון משפיע עלינו יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות בפני עצמנו. התהליך המשמעותי שעובר על האזור - ויש בו סיכונים רבים ולא מעט הזדמנויות - הוא טשטוש הגבולות. הקווים האדומים הופכים ורודים, הקווים השחורים הופכים אדומים מדם, ולפעמים גם מבושה.
זה המצב בחצי האי סיני, למשל. גן העדן האולטימטיבי של צעירי ישראל, גבול השלום הרגוע, הפך לגבולה של "המדינה האסלאמית". מעבר לקו מתבסס כוח אסלאמי קיצוני שנשען על אותם בדואים שהיו מארחים ישראלים בעבר והפכו למבריחי סמים, אחר כך למבריחי נשים ופליטים ועכשיו הם מספקים נשק לדאעש.
כי נתניהו טוב בדיוק בזה: לקיחת משימה אחת והפיכתה לכל עולמו. כך היה גם עם המאבק בנשיא אובמה על איראן גרעינית. שאר הדברים שממתינים על שולחנו הם תהליכיים, אין להם תוצאות מיידיות. הוא אוהב לייצר שריפות ואז לכבותן. פוליטית זה עובד לו מצוין, גם תקשורתית. בסוף מול שודדי הגז, ירון זליכה וגיא רולניק, הציבור יזכור שנתניהו הוציא את הגז מהאדמה עם יצחק תשובה ובלעדיו. בסוף יגידו שהוא שוב ניצח בגדול. עם גבול או בלי גבול, מה זה כבר חשוב.
התרעות פיקוד העורף