לא אכחד כי מלכתחילה, מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפרשה זאת, לא הייתה דעתי נוחה - עם כל הכבוד – ממה שנפסק שם. ולא רק מן הדברים לגופם, אלא גם מן ה״נעימה״ שבה נכתבו. למדנו ש״דברי חכמים בנחת נשמעים״, ויפה לו לפסק דין שייכתב באיפוק, בלשון המעטה. ואפילו דברים אמורים במי שלדעת הפוסק הם עבריינים מושחתים הראויים לבוז.
"שופט דן ופוסק על פי הראיות שהוצגו באולם בית המשפט ולא על פי ראיונות של זה או אחר בתקשורת. גם אם מסביב ייהום הסער התקשורתי והציבורי, וגם אם התקשורת כבר חרצה ופסקה את דינה, אנו עושים כמיטב יכולתנו לחסום את הקולות ולבודד עצמנו מרעשים חיצוניים. כך עשינו, כך נעשה גם בעתיד".