עסקת טיעון: הבן של קופמן מתאקלם במציאות הישראלית

תשעה חודשים, זה פרק הזמן שנזקק לנסיך שלי כדי להפנים שמערכת החינוך - בכל רמה ודרגה - היא סטאלג, וחובה לנצל כל אפשרות כדי לנוס על נפשך. האמת, זה קצת מוקדם, אפילו באופן יחסי אלי. אני התחלתי להבריז בסוף היסודי, אבל הילדים היום דיגיטליים, אז הוא התחיל בגן טרום־חובה. והאמת היא שלא ברור לי מדוע. הילד הרי מאופסן במוסד חינוכי יוקרתי, שעולה להוריו מלאן־ת'לפים־זוזים בחודש, אבל חוץ מלומר לי "גיא ברח", אין לו טיעונים משמעותיים להקלה בעונש. אין ספק שהפעוט הפנים את המציאות הישראלית מהר מדי, ומזדרז להשיג עסקת טיעון מקילה. מה אתה כבר מודה? אתה הרי סובייטי קשוח, לא שמעת מה קרה לרומן זדורוב שהודה?

"הנה עצרתי, תראה על מה, על זו שאתה אוהב, לירון". מאמי, זה אמיתי הפרונט שלה? כי אני הייתי שולח אותה לכירופרקט כבר עכשיו, כשהיא עוד ילדה, זה מטען חריג זה. איך שלד במשקל שמונה־תשעה ק"ג סוחב את הבלונים האלה? מהנדס העמסה כבר בחן את זה? "יואו, אתה ממש פדופיל. היא בגיל של הבנות שלך, יא סוטה. אתה דוחה אותי, אני יוצאת לעשן סיגריה".

את יודעת מה אמר סבא צ'לו, אבא של פולו: אל תודה אף פעם, תישבע בי אם צריך. עדיף תמיד לבקש סליחה בסוף, מאשר רשות בהתחלה.

"מאמי, אני לא מאמינה!!! זה מה שאתה מאחל לילד? שמורה תפתה אותו? אתה באמת דפוק לגמרי. אולי נחזיר אותך לאשפוז?".

כפרה, את העם, אני סוקר אותך במדגם שלי, כדי לדעת מה העם חושב.

"העם חושב שאתה חופר, אפשר לחזור לתוכנית?".

"אם היא עברה עבירה, שיענישו אותה. אני יכולה לחזור לתוכנית?".

אגב, מאז 17 במרץ אני מסרב לכל העמותות שמתקשרות אלי לנדבות בנימוק של צדקה. תלכו לחיים כץ, חולירות, גרוש לא תראו ממני, טינופות. בחרתם ביבי, נכון? לכו אליו, אני איתכם גמרתי. אני כמו בר רפאלי, איני גר כאן יותר, אני רק משלם מסים כחוק, 38% מהלירה הסורית הדפוקה הראשונה שאני מרוויח בחודש. כי אני לא בר, לא הולך להשקות, גם לא מזמינים אותי, לא מקבל מתנות, כי לא מציעים לי. החיים שלי שגרתיים, אני רק מחפש עם מי להתווכח. אז גם החברים שלי אלרגיים אלי, ומתגעגעים לימים בגהה על הדשא, שהייתי דפוק על 40 מ"ג ואליום ביום.

רציתי לצחוק, אבל אני לויאלי לשורד הקטן שלחש לי באוזן "אבא, לא רוצה גן". חיבקתי אותו חזק, ואמרתי לו שאין ברירה, שזה לא נכון שחיים פעם אחת, אלא חיים כל יום. ואחרי שיסיים תיכון, צבא ודוקטורט בננו־טכנולוגיה, הוא יהיה חופשי לומר בכל יום מה הוא לא רוצה.

מה פתאום, נשמה, קמתי בתשע, פשוט גלשתי וכתבתי, והטלפון היה על שקט אז לא ראיתי שהתקשרת. הייתי שקוע.

"אתה רואה שאתה שקרן פתולוגי? לקחתי את הילד לבדיקת דם, וחזרתי לקחת את משקפי השמש, אתה כבר נחרת. ובדקתי בוואטסאפ מתי נכנסת, זה קרה לפני עשר דקות. אבל אני מפרגנת, חיים שלי, אני יודעת ששינה בשבילך זה ריסטארט".