שאלות לא מעטות מתעוררות אל מול מה שקרה. מדוע לא פורסמו פרטיו ותמונתו של נשאת מלחם מיד עם זיהויו על ידי כוחות הביטחון? מדוע החזירה המשטרה במהירות את תל אביב לשגרה, למרות שעד רגע זה הרוצח מסתובב חופשי וההערכה הטרייה ממוצאי שבת היא שהוא חמוש ומסוכן? ההערכה היא כי השב"כ העדיף חקירה שקטה בלי לפרסם פרטים ואילו המשטרה רצתה לבקש את עזרת הציבור. נדמה לי שמי שאחראי על האירוע בתל אביב זו המשטרה. עדיין איננו יודעים מה קרה בחזית שבין המשטרה לשב"כ ובין השרים הרלוונטיים (גלעד ארדן ובנימין נתניהו, האחראי לשב"כ), אבל ברור שהשב"כ טעה. במקרה הזה, דווקא הקרבה האינטימית של המפכ"ל לשב"כ יכול שהייתה לו לרועץ. כנראה שהוא תחת השפעה, עדיין. אז ככה: משטרה זה לא שב"כ. תל אביב אינה שכם או קלקיליה. ההחלטה הנכונה הייתה לפרסם מיד את התמונה. אם יש בעיה, לקחת את זה עד ראש הממשלה ולשכנע אותו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ירד אתמול בערב למקום הפיגוע, הדליק נר ודיבר. חבל שדיבר. לא זה הזמן להעמיק את ההסתה נגד ערביי ישראל. כמה ימים קודם אישרה ממשלת נתניהו, בהשראתו (יחד עם שר האוצר כחלון והשרה גילה גמליאל), תוכנית חסרת תקדים להשקעת 15 מיליארד שקל במגזר הערבי. נתניהו, במוצאי שבת, בעט בדלי החלב שמילא ערב שבת. גם ראש הממשלה יודע שערביי ישראל עומדים בניסיון הקשה שעובר עליהם עכשיו בכבוד. הם כמעט לא מעורבים בגל הטרור, למרות הזדהותם עם אחיהם שמעבר לגבעה. רוב עצום ומוחלט של ערביי ישראל הם אזרחים נאמנים ושומרי חוק.
התנהגותו של מוחמד, אביו של נשאת מלחם, היתה מופתית: בשנייה שהבין שבנו הוא המפגע, הוא התקשר למשטרה והסגיר את בנו. לא זכור לי שהוריהם של החשודים בפיגוע בדומא עשו את זה. דבריהם של ראשי ערערה ושל אנשי המשפחה לאורך סוף השבוע היו מעוררי כבוד. דווקא בהזדמנות הזו היה צריך ראש הממשלה לחבק את האזרחים הערבים, לתת להם להרגיש בני הארץ הזאת. זה היה נותן תחושה מיוחדת לכולם. המשטרה והשב"כ עושים את עבודתם גם בלי נאומי מחלוקת ואיומים מרומזים. מי שאשמה בכך שהמגזר הערבי עמוס כלי נשק בלתי חוקיים היא ממשלת ישראל. הח"כים הערבים מתחננים כבר שנות דור שהמשטרה תגביר אכיפה ותאסוף את הנשק הזה, אבל אף אחד לא אסף שום דבר. הרי הערבים בדרך כלל יורים אחד על השני בכפריהם, אז זה לא מעניין. כשפעם מישהו מהם מגיע עם הרובה לתל אביב, זה כבר משהו אחר.
התרעות פיקוד העורף