מניעיו של המפגע אינם ברורים עדיין, אך נסיבות חייו יכולות אולי לסייע להבנתם. הוא חווה אירוע טראומטי כשהיה עד ראייה למוות של בן דודו, שנורה בידי שוטרים שהגיעו בשנת 2007 לביתם לחפש סמים. כשנה לאחר מכן הוא נעצר בחשד לניסיון לחטוף נשק מחייל ונידון בעסקת טיעון לחמש שנות מאסר, שבמהלכן אושפז וקיבל טיפול פסיכיאטרי.
אפשר שמדובר במניע שהוא שילוב בין לאומני ופלילי, ואולי שניהם גם יחד. לא ברור גם אם הוא הושפע מהסתה לאומנית או דתית קיצונית. פיגועי עבר שנחקרו בידי השב"כ מצביעים כי לא פעם ההחלטה של מפגע בודד או זוג מפגעים לבצע פעולת טרור נובעת מכמה סיבות ולא ממניע אחד בלבד. אך גם אם המפגע הנוכחי הוא לוקה בנפשו, ברור שאת הפיגוע הוא ביצע במיומנות רבה ביותר.
עדיין לא ברור אם הוא נעזר בסייען או שפעל לבדו והגיע לזירת הרצח בכוחות עצמו - במכונית או באוטובוס. מחבלים בפיגועי הטרור האחרים של החודשים האחרונים - רובם פלסטינים מהגדה או ממזרח ירושלים - בין אם דקרו ובין אם דרסו, לא נמלטו מהזירה לאחר המעשה. דבר המעיד שהם רצו להיהרג בידי כוחות הביטחון.
לא כך עם המפגע מהכפר ערערה. הוא לא חיכה לכוחות הביטחון שיהרגו אותו, אלא נמלט בתקווה שיצליח להסתתר. המעשה שלו דומה יותר לפעולות הטרור שנעשו בהשראת דאעש בבריסל, בפריז או בקליפורניה, שבהם מפגע בודד, זוג מפגעים או קבוצת טרוריסטים יוצאת למסע רצח המוני. כך או כך, אין ספק כי הזמינות והנגישות לסרטוני וידיאו, לתוכניות ולהנחיות כיצד להכין מטען חבלה או לרצוח באינטרנט, מעניקים השראה לכל מי שרוצה לבצע פעולת טרור.
הפיגוע מעורר כמה שאלות לא פשוטות על התנהלות השב"כ והמשטרה. אחת הגדולות שבהן היא האם היה מעקב ופיקוח אחר החשוד בפיגוע לאחר שהשתחרר מהכלא? מתמיה גם איך אפשרו רשויות החוק לאבי המשפחה להחזיק ברשותו כלי נשק, בזמן שבנו המתגורר בביתו הוא אסיר ביטחוני לשעבר הסובל מבעיות נפשיות קשות ומוכרות. אותן רשויות חוק יתבקשו גם להסביר מדוע מנעו את פרסום שמו של החשוד בפיגוע בכלי התקשורת ב־24 השעות הראשונות לאירוע, אך אפשרו לפרסם את תמונתו.
התרעות פיקוד העורף