סוף השנה. אני לא דני נוימן, אז אני לא מאכער ואף אחד לא רוצה שאתווך בשבילו פגישות באלפי דולרים. אגב, במקום צ'קלקה בכל מכונית, חובה להצמיד אחת ל־3,572 חברי מרכז הליכוד. הציבור ראוי לקבל התרעה - הישמר!!! מאכער לפניך. אני לא חבר מרכז הליכוד, "המפלגה הנכונה", אז איני גורם לפקקים במרכז הירידים בשביל להצביע לאיזה שרלטן. כי רק בישראל יו"ר מרכז הליכוד הוא שר הרווחה, שהוא גם מיליונר בדולרים.
אם זה לא היה עצוב, זו הייתה בדיחה טובה. גם לא הטרדתי מינית לאחרונה שום אישה (טוב, כיפוש לא נחשבת. ואם לא הייתי מטריד אותה, הייתי הופך לחשוד המיידי אצלה בהטרדה של אחרות. ואיך לומר בעדינות, בניגוד לניצב רוני ריטמן לא הייתי מוחזר לתפקידי, גם רק על בסיס חשד. אצל אשתי, אפעס, החוקים אחרים).
בקיצור, אני סתם בנאדם, אז החלטתי לנסוע לצפון עם האישה והילד. ז'תומרת החלטתי להיענות לבקשתה של הגברת להוציא את הילד לטיול. הילד צריך להכיר את הארץ, כי אוטוטו הוא נוסע עם הסטארט־אפ והמיליונים וחי בחו"ל. יש לי חברים במטולה, שלא אכפת להם שאני ציני ומחליש, והם מוכנים לסבול אותי כבר שנים.
העירו אותי בשמונה, אז שאלתי אם הסורים כבר על הגדר, או שעוד לא. הילד קרצץ כל הדרך, כי הוא לא רוצה להיות כבול למושב וזה שיבש אותי. כיפוש, תגידי לו שאין לי סבלנות לשטויות שלו. "תגיד לו אתה, הוא חצי ממטר ממך".
גיא, שתוק כבר אינעל ראבק, הרגת אותי.
"לא רוצה חגורה, אבא".
גם אני לא רוצה, זה מה יש, לך לישון.
"לא רוצה לישון".
ואז אמא שלו, שלומדת פסיכולוגיה ממיכל דליות, התחילה להסביר לי איך מדברים לילד. "מאמי, לא בצעקות, כי הוא מבין שהוא מטריף אותך, ואתה כבר מבין שהוא לא מתרגש מהקול שלך, כי אתה שבוי שלו", אמרה. תקשיבי, גבירתי, יש לי עוד שתי בנות, זה היה הקול שלי מאז ומתמיד, והן בקטנותן תמיד עשו מה שאמרתי להן.
"הוא בן. זה אחרת. תתעלם, אל תענה לו, כי הוא מחפש 'צומי' והוא יירגע". בסדר דוקטור.
תראי איזה פקק על כביש 6, אני פותח בנוהל שוליים, ואת זוכרת את הקטע של 'ירדו לי המים', אם בא שוטר, כן? "לא, אני לא זוכרת, אני לא משקרת". את רוצה להיות בפקק הזה, אני לא מבין אותך. אבל כבר הייתי בשוליים וכעבור קילומטר כבר לא היה פקק. "אתה ממש עבריין, יופי של חינוך לילד". אפילו לא הגבתי. לך תסביר לאישה שפותחת waze כדי להגיע משיכון ל' לרמת אביב, איך נוהגים נכון.
הגענו לאגמון החולה. הכניסה חופשית, אבל קלנועית זה 190 שקל ותלת־אופן ממש בזול, רק 140 שקל. נו טוב, דני עטר נבחר ליו"ר, ומישהו כנראה צריך לשלם על זה. לא מספיק שקק"ל עם ה־13 מיליארד שקל לקחה את המקום מרשות הטבע והגנים, היא גם עושקת את האזרחים כאן. אגורה גיא לא יתרום לקופה של החולירות האלה. הנה גיא, תראה יש פה ציפורים, קוראים לזה עגור. אבל הילד בטריפ, הוא נוהג בקלנועית, כשהוא יושב בין רגלי. "מהר, אבא, רוצה מהר". מה מהר? אתה כל רגע יורד מהכביש, תביט ישר לכיוון הנסיעה, מה, אתה רוצה להיות נהג כמו אמא? שמסתכלת על הנוף ומתקנת איפור במקביל? או שאתה רוצה להיות כמו אבא, שנהג במשאיות כבדות? המסלול באורך 8.5 ק"מ, אבל האמת שהתרשמתי כבר אחרי 200 מטר. אם לא בשביל הילד, כבר הייתי מסתובב ודי.
מי שסובלים מהעגורים הם המושבים בסביבה, שמספקים את גרעיני התירס. לפני הקמת השמורה היו חונים באזור 2,000 עגורים גג, עכשיו יש 40 אלף, והחקלאים פחדו שהם יאכלו את הזרעים בשטחים שלהם. זה בסדר, לבונקר שבנה דני בגן נר - עם כביש גישה - שלום, הוא לא מודאג. גיא, תראה מערכת השקיה, קוראים לזה נועה, תראה איך היא נוסעת על גלגלים. "אבא, אני רעב רוצה קציצה". קודם לא רצית וזרקתי, אז עכשיו תשתוק. נקנה לך בקיוסק כשנגמור את הטיול המזוין הזה. באתי בשבילך, קרצייה.
אבל אמא שלו חייבת לעצור בכל נקודת תצפית, גם באי החמורים. אל תיגע בחמור, אני מזהיר אותך. "למה אבא? רוצה ללטף חמור". בשביל מה לגעת? אתה לא רואה שהוא מלוכלך ועצוב ליד השער? הוא ינשוך אותך. אז אמרתי. הילד ליטף כל חמור לחוד, ואני חישבתי בראש מרחקים לבית החולים בצפת. לא הייתי נכנס לשם עם נזלת, אבל זה מה שיש כאן.
סוף־סוף נגמר הסיוט ללא נפגעים. כיפוש שקטה ומנומסת, עמדה בתור להביא לי קפה ולקנות שטויות לגיא, ודיווחה לי שהמחירים בקיוסק כמו במונקו. הסברתי לה שהקק"ל הזה שווה חקירה של יאחב"ל, עם מעצר עד תום ההליכים בהפרדה. מתנהגים כמו אדוני הארץ וחיים כמו מלכים. פוי, עם להביור הייתי מחטא את המשרדים שלהם. מי בכלל צריך את הארגון הזה, שמתעלק על יהודונים מחו"ל, שרוחצים את המצפון בכסף? שני יו"רים, חמישה סגנים? מה זה זה? תסגרו את המנגנון המטונף הזה!!!
הגענו למטולה. לפני שמישהי תאמר "קח את גיא לגן שעשועים", כבר נכנסתי מתחת לשמיכה, ושקעתי בחלומות. נזכרתי באבא שחרד לעתידי. "מה אתה רוצה להיות? תסביר לי שאני אדע. יש לך ידיים שמאליות, אתה לא מסוגל לדפוק מסמר. בגרות אני קניתי לך, כי אתה לא מסוגל לשבת בכיתה אפילו רבע שעה. מה יהיה ממך? פקיד? זה מה שאתה רוצה להיות? מפא"יניק?". לך תסביר לו איך חיים הפקידים הבכירים במדינה, שהוא כל כך תיעב אותם.
הקצתי לקולות של ויכוח בסלון. במטולה יש 470 בתי אב, אבל 68 מפלגות לפחות. זו הנקודה היחידה בישראל שמוקפת בגבול עם לבנון ממזרח, צפון ומערב. בכל שנות קיומה של מדינת ישראל היא חיה תחת איום ביטחוני, לא רק של קטיושות, גם של פצמ"רים. בחלק מהמלחמות כאן, שקראו להן מבצעים (על אף שחלקן נמשכו 18 שנים), גם נכחתי, אבל זה לא מעניין את השלטון. למעט שלושת השרים של כולנו, שום דייר באגם הדרעק בקדנציה הנוכחית של הסירחון בבית של שאגאל לא הגיע לשם. כמו שאמרה מירי רגב לראש המועצה, דוד אזולאי, "כמה בוחרים יש לנו שם?". היא צודקת, אף אחד לא ייתן לה שם בכפיים.
נכון שלא מדובר ביישוב של עניים, אבל זו הנקודה הצפונית ביותר בישראל. המרחק בין מטולה לצפת הוא כ־40 ק"מ, אבל אין נט"ן ואין פרמדיק ביישוב. זה לא מונע מהג'מעה של אלי בין במד"א לגבות ממטולה 20 אלף שקל לשנה מס מיוחד, לא כולל כמובן אגרה שנגבית מכל משתמש באמבולנס, 800 שקל לפחות. ב־2009 החליטו במועצה להפסיק לשלם את מס החאווה הזה. עכשיו מד"א תובעים בבית משפט, ועל זה מתווכחים בסלון.
בראש עברה לי איזו סצינה מהסרט של אורי זוהר "עיניים גדולות", כאשר הוא ורעייתו באים לראות דירה, ובעל הבית צועק "שקט ווקשה". אבל קמתי והבן הגאון שלי אמר מיד: "אמא, קפה לאבא". ארזה אמרה שזה בדרך, ורק הוסיפה: "לימדת את הילד כבר להיות שליח, הא? חתיכת אפס". רונית שאלה אם נבדקתי לאחרונה, כי היא לא מבינה איך אני יכול לישון שלוש שעות אחר הצהריים וגם 12 שעות בלילה. אפילו לא עניתי, אני מכיר אותן ואת המשפחה 33 שנה, באמת חברים טובים כמו קשר דם. בחיים לא שמעתי מהן מילה טובה, ואני גם לא מחכה לזה. ביום שאשמע מילה טובה, אדע שמשהו רע מאוד קרה.
שמע דוד, פניתי לראש המועצה החדש, שהוא באמת בקטע של עשייה. למה שלא תסגור את מטולה? תחסום את כביש הגישה, מיד אחרי הפנייה לתל חי, וזהו, תחיו במובלעת. אולי דיירי אגם הדרעק יתחילו להגיע, כי יהיו מצלמות ומיקרופונים. תחשוב על זה, בנאדם.
דוד הוא סא"ל במילואים, הבן שלו קצין בסיירת גולני, הוא לא בדיוק הטיפוס המורד. הוא מערכתי כזה. "ואם אסגור? כולם יעברו דרך כפר יובל, אז מה עשיתי?". רציתי לומר לו שאפשר להוריד את כל הכלים החקלאיים במושבה, ולסגור גם את דרכי הגישה לכפר יובל, כי גם הם לא בדיוק יישוב מועדף. אבל ארזה הקדימה אותי. "אל תקשיב לקוף, הוא דביל, אני מכירה אותו הרבה שנים. הוא רק רוצה מהפכות ורעש. לא סוגרים שום דבר, זו פוליטיקה והכל נעשה בהידברות, אנחנו לא עבריינים ולא סוגרים וחוסמים. אל תבלבל את המוח. שתה את הקפה, תאכל עוגה ותשתוק".
בסדר, אם לא רוצים להקשיב לי, אין לי מה לתרום, אז התרכזתי במהדורות החדשות. חלק מהנוכחים רצו לראות ערוץ 1. מה לא שמעתם על פטירתו? אפילו אגרה כבר לא גובים, ואנחנו מחכים רק שיפסיקו את ההנשמה המלאכותית. אז השתלטתי על השלט, והם אפעס לא אהבו את זה. אז מה?
בשני הערוצים שידרו את הפסיכיאטר אילן רבינוביץ'. נהניתי לראות איך הוא מסביר את התבטאויותיה של ג'ודי שלום־ניר־מוזס. "לא תמיד היא חושבת על מה שהיא אומרת או כותבת". נו, יודע עשיר נפש בהמתו, וחמור אבוס בעליו, וגם אוכל ראשים מדופלם, מכיר את מטופליו. אממה, פתאום סינק צנוע של הגברת שבו היא אומרת "ברוב המקרים, אני מודעת ב־99.9% לכל התבטאות שלי". אופסי, מה זו חוות הדעת של הפסיכי־אטר? הוא גם מדבר אמת לפעמים?
השאר היה נורא משעמם. חיכיתי לאיזו ידיעה פיצוץ בערוץ 2, על עוד אחד שחולם להיות רה"מ, שאחרי שידור הידיעה גם הוא יהיה מחוץ לחיים הציבוריים. אבל זה עוד לא שודר, לפי הרשתות החברתיות, זה עוד ישודר ויהיה שמייח. שמחה לאיד על כל דייר באגם הדרעק שמסתבך, זו השמחה היחידה שנותרה כאן לציבור השפוי ב־2015. הכוונה כמובן לאלו שהם לא בציונות הדתית, או חניוקים, במילים אחרות - שזוכים לתיעדוף מכספי הציבור השפוי שמייצר להם אותו.
אגב, אף פעם לא הבנתי מה זה הציונות הדתית. את ד"ר יוסף בורג באמת הערכתי על חוכמתו וידענותו, והוא היה ראש המפלגה־הדתית־לאומית. מאיפה נולד הספין הזה של ציונות דתית? מי הגה אותו? מה זה אומר? שרק ציוני דתי כמו ח"כ סמוצ'קנע מקבל שני מיליון שקל בשביל "שמירה על שטחים פתוחים", ובגלל שאני סתם סמרטוט רצפה חילוני ובלוי, אני לא מקבל שקל בשביל שמירה כזו? כנראה שכן.
ואז התחילו לדבר על הדת במטולה. מתברר שתקציב המועצה הדתית הוא כ־1.1 מיליון שקל. לעומת ישיבת הסדר או כוילל זה גרושים. אבל המועצה המקומית מחויבת לממן 25% מהתקציב, וכמובן החזקת מבנה בשכ"ח זעום במרכז המושבה, כאילו מדובר בעמנואל ולא ביישוב חילוני גמור במהותו. ומה עושים בכסף? אז 87% מהתקציב הולך לשכר לעובדים, שזה הרב ויו"ר המועצה שמקבל כמה גרושים. רק הרב עולה יותר מחצי מהתקציב.
לשונות רעות בגליל העליון, לאו דווקא באצבע הגליל, מרכלות לי שהרב מעורב לכאורה!!! באיזה עייסק קטנצ'יק של משחטה קטנטונת שבה לבן שלו יש ג'וב גדולללל. זו רק רכילות, רבותי, שמיטב התחקירנים בארץ טרם הצליחו לפצח, חסדי השם. אבל רכילות אצל החילונים (רשעים ארורים) היא עובדה, שנולדה כפג. אולי לא תחקירנים צריך כאן בכתריאלבק'ה שעל גבול הלבנון, אלא חקירה של רשות אכיפה? אולי הם יצליחו בפיצוח? חסדי השם.
השוס הכי גדול הוא שהרב הנאור מתנגד שאישה (רחמנא ליצלן) תשמש כחברת המועצה הדתית. מה פתאום? הרי אישה אצלם זה סוג של חיה מוגנת, עם חובות וזכויות ברורות. לכהן במועצה של הדת בפייטון פלייס הזו? זה לא, כי הרב'ה לא מוכן וכולי.
אז אמרתי לדוד, אל תעביר לירה סורית דפוקה למועצה הדפוקה הזו, לך איתם לבג"ץ. הלו, זה כסף ציבורי, וזה המזבח. ומי זה המאוס הזה שיקבע מי כן ומי לא? אני במקומך ממנה שתי נשים למועצה הדתית. לא רוצה הרב? שיתפטר וילך צ'ורטי־ווז־נייע, כי כאן זה לא טהרן. אז כולם סיכמו שוב שאני דביל, וטוב שאני לא גר שם, אפילו שכיפוש מאוד רוצה. כפרה, אם אני גר פה, אחרי שבוע אף אחד לא מדבר איתי, איך נגור כאן?
יצאתי החוצה לפקח על גיא, שרדף אחרי סוויטי החתולה הלבנה בחצר. תיזהר, יא מיקרוב, היא תשרוט אותך. אבל הוא לא סופר אותי, ואמא שלו טוענת שאני חרדתי ומפיל את החרדות על הילד. כיפוש, את חייבת לבחור, או מיכל דליות כמנטור או אני. תחליטי.
יש כוננות במושבה. על אף שמפקדת היק"ל המיתולוגית נראית נטושה ומוזנחת, כמו הקיר ההוא של ברוך ג'מילי מ־48'. אבל יש ימבה רכבים צבאיים שממוקמים ברחובות אחרי מכוניות אזרחיות. כל החיילים והחיילות בני המושבה הונחו להגיע הביתה באזרחית, כי יש איומים על צלפים שרוצים להוריד חייל/ת או לחטוף איש צבא. אז מתברר שבצבא פוחדים קצת, וגם מזהירים את החקלאים לא לרדת לשטחים. הם לא מקשיבים להנחיות, ובצדק. הרב"ש, שהוא איש משטרה, עוזב את השירות בקרוב. מישהו חכם בהנהגה הביטחונית שלנו החליט שרב"ש יהיה פועל של המועצה. למה ככה? עלויות וביטוח. מה עושים במשרד הביטחון עם 68 מיליארד שקל? לא ברור לי.
בשבת אחה"צ שאלתי את כיפוש אם היא רוצה לבוא עוד פעם. "אני רוצה לגור כאן". בסדר, אבל איך נבוא אם לא נלך עכשיו? אז יצאנו והנווטת שלי דיווחה שנגיע הביתה בעוד 2.36 שעות. עניתי בסדר, וירדתי לכביש 90 דרך טבריה. המסלול היה ריק. הגענו ב־1.55 שעה. הילד לא הפסיק לנג'ס, ואני חשבתי על מטולה כמשל למדינה הזו. על מוקדי כוח פוליטיים וכוחניים, ששוחקים כאן את ארץ ישראל שלנו. ערימה של מאכערים בכסות של נבחרי ציבור. שנה אזרחית טובה לכולנו. שנת גניבות, עושק, רמייה, הונאה, ניצול והכל בחסות התוירה הקדושה, כמו תמיד.
נ.ב.
אדון אורי אריאל, שר החקלאות. אולי תקפוץ לבקר שם? הא, מה אתה אומר? יש שם אפילו חתולים שאתה כ"כ אוהב. מה שמזכיר לי, שאיני אוהב אותך.
התרעות פיקוד העורף