זה שנים השמאל הישראלי מתריע שאם ישראל לא תלך להסדר של שתי מדינות בין הים לירדן, ואם תמשיך במקום זאת להפריח את מפעל ההתנחלויות, היא תהפוך למדינה דו־לאומית, שתקריב את הדמוקרטיה שלה. גם כיום יש המתריעים בפני סכנה כזו.
אין עוד מה להתריע בפני הסכנה; זה קרה, ורצוי להפנים זאת. ישראל הפכה מאז הקמת ממשלת נתניהו הרביעית למדינה דו־לאומית, שבה רק מחצית התושבים בין הים לירדן הם יהודים. מדינה המקריבה את הדמוקרטיה שלה לטובת אופייה היהודי המשיחי והקסנופובי. לא עוד דמוקרטיה ליברלית מערבית כחברה מכובדת במשפחת העמים; אלא מדינה המדורדרת לעבר תיאוקרטיה, שבה נרמסות זכויות אזרחים ואדם מדי יום. מדינות רבות בעולם רואות בנו כבר מדינת אפרטהייד בגלל משטר הדיכוי בשטחים. המדינה הדו־לאומית כבר הולידה טרור פנימי, שעלול להתפשט להתקוממות רחבה יותר של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית.
זאת לא “תאונת דרכים" היסטורית, אלא התפתחות היסטורית שהיא תולדה של מדיניות מכוונת מבית היוצר של המתנחלים, ורצונו של בנימין נתניהו לכונן עמם ברית אידיאולוגית. לכך נלווית מדיניות אנטי־דמוקרטית המדכאת חופש ביטוי וזכויות אזרח, בניצוחם של נפתלי בנט ואיילת שקד, בגיבויו של ראש הממשלה.
עלינו להפנים, לפחות אלה שחשובים להם הערכים הדמוקרטיים, הליברליים והמערביים שעליהם הושתתה המדינה, כי נחצו כל הקווים האדומים; וכי ישראל של נתניהו, בנט ושקד מידרדרת במדרון מסוכן של דו־לאומיות והיעדר דמוקרטיה.