באותה סירה: הזוועות בסוריה מערערות את ביטחונו של העולם כולו

מלחמת האזרחים המדממת בסוריה מעוררת שלל תגובות בישראל. אחת הנפוצות בהן, גם בקרב מקבלי החלטות, היא "בהצלחה לשני הצדדים". הביטוי, שנאמר במקור על ידי ראש הממשלה מנחם בגין ביחס למלחמת איראן־עיראק, מעיד לא רק על זלזול בחיי אדם, אלא גם על חוסר הבנה של המלחמה בסוריה והשלכותיה הגלובליות.

ראשית, חלק מהלוחמים בסוריה נאבקים למען מדינה חילונית ודמוקרטית שתנתק את קשריה עם איראן וחיזבאללה. האלימות המזוויעה מגיעה בדרך כלל מכיוון הכוחות המבקשים לסכל יעד זה, והם אחראים לכך שבסוריה נהרגים מדי יום עשרות אזרחים חפים מפשע שאינם מעורבים בלחימה. כמחצית מההרוגים בסוריה עד היום הם אזרחים, ואנשי הרשת הסורית לזכויות אדם מעריכים כי כמעט 96% מהם נרצחו בידי משטר אסד. הקטל הוא שיטתי – נשק כימי, טילי קרקע־קרקע, הפצצות אוויריות והרעבה למוות – ופוגע במוסדות אזרחיים חיוניים כמו מאפיות, בתי חולים, בתי משפט ובתי ספר. האכזריות וההרס נועדו למנוע מהמורדים הסורים לקיים שלטון יעיל שיהווה חלופה לשלטונו של המשטר, אך גם למרר את חייהם של האזרחים על התנגדותם לאסד ולהבריחם ממקומות מושבותיהם.

מעבר לטיעון המוסרי, הזוועות בסוריה מערערות את יציבותן של מדינות האזור ואת ביטחונו של העולם כולו. לוחמים ועריקים מדאע"ש העידו כי הסיבה המרכזית להצטרפותם לארגון הייתה רצונם להגן על בני עדתם הסונים מפני אכזריותו של משטר אסד. כך הפכה סוריה לאבן שואבת של ג'יהאדיסטים סונים מרחבי העולם, כשבמקביל שולחת איראן ג'יהאדיסטים שיעים מעיראק, לבנון, אפגניסטן ופקיסטן להילחם לצדם של צבא אסד והמיליציות שהוא מחזיק.

אכזריותו של משטר אסד העלווי ביחס לאוכלוסייה הסונית ונוכחותם של ג'יהאדיסטים שיעים בסוריה מחזקות את תחושתם של האוכלוסייה המקומית ושל מוסלמים סונים ברחבי העולם שבסוריה מתרחשת מלחמת דת. תחושה זו תורמת להקצנה דתית נוספת בקרב האוכלוסייה הסונית בסוריה ומחוצה לה. כפי שהוכיחו התקפות הטרור של דאע"ש בפריז, ההקצנה הדתית הזאת מכה לא רק בתוך גבולותיה של סוריה.

ההקצנה ושנאת המערב בקרב סורים ומוסלמים סונים נובעות גם מכך שהעולם המערבי סירב להתערב בסוריה כדי למנוע את מעשי הטבח של משטר אסד, כפי שדרשו המפגינים בסוריה החל בקיץ 2011. התחושה הרווחת בקרב סורים סונים היא כי דמם מותר בעיני מדינות העולם, שכן אלו התערבו בסוריה אך ורק נגד דאע"ש, ורק כאשר הארגון החל לאיים על המיעוט היזידי ועל הכורדים, בעלי בריתו של המערב, בצפון עיראק. השילוב בין תחושות העוול הללו לבין הימשכות הקטל בסוריה הוא מסוכן ביותר.

אין זה ראוי ואין זה מוסרי לאחל "הצלחה הדדית" לצדדים הנוקטים אלימות המונית שקורבנותיה העיקריים הם רבבות אזרחים חפים מפשע. במקרה הסורי זה גם לא נבון. "הצלחתם" של הצדדים תסכן את כולנו.