נשאת מלחם עצמו מתגלה כמוטציה. זה מה שמקבלים כשמחברים את האידיאולוגיה של דאע”ש עם סמים ואלכוהול. קנאות מטושטשת, מטורללת, מלאה בעצמה ובעיקר מסוכנת. הרע מכל העולמות, גם יחד. המחצית המלאה של הכוס היא שרוב רובם של ערביי ערערה (וישראל) רחוקים משם מרחק רב. אביו הסגיר אותו, כך גם אביו של בן דודו שסייע לו. דור האבות שפוי, בדור הבנים מאובחן ליקוי. צריך לעשות הכל כדי שה”מלחמים” יישארו בודדים. מי שחושש מגל של חקיינים שיקום עכשיו בעקבות מלחם, חושש בצדק. אם אני השב”כ, סרטוני מלחם לא היו מותרים לפרסום. בעיניים שלנו זה נראה הזוי, בעיניים אחרות זה יכול להיראות מודל לחיקוי.