העולם כמרקחה, האזור מתפוצץ על יושביו – ואצלנו כולם מחפשים מתלוננת שסוף־סוף תסכים להגיש תביעה נגד איבגי (אני מקווה מאוד שלא עשה מה שמיוחס לו) ולקלל את ח”כי בל”ד שנכחו־להרגיז באשכבת סכינאים שהידים (בעיקר חנין המעצבנת, פולנייה־פלסטינית שכמוה, שאם החוק לא יפסוק נגדה, כדאי לסמוטריץ’ ושקד להעבירה גיור כהלכה).
בשאר הזמן נשרדים בחורף עם הישרדות קיצית, אחים לאח הגדול ומסטולים מעצמנו, המזרח התיכון משתגע. סכנות קיומיות, שאפילו המפחידן הפחדן שלנו לא התריע עליהן, מבצבצות מעבר לגבול כמו ראשים של אלפי טילים. והנ”ל, בשיבתו בווילה שלנו בג’ונגל, כרה”מ וכשרֵי החוּצובלי, התקשורת ועוד כמה, בטח מעיין בסקר שבו כמעט מחצית הפלסטינים מתנגדים לאינתיפאדה שלישית, ואומר לממלאי פנכותיו: “אמרתי לכם?! אפשר להמשיך בשומדבר המבורך שאנו עושים – אבל כשאתם מתפארים בזה לתקשורת, תנו קרדיט למי שמונע מכם את הצורך לחשוב”.
ונתניהו? אומנם הוא הבטיח לנו שצה”ל ירתיע ואנו לא ניתן – אבל האם הוא מתערב בכלל במתחולל ליד גבולנו? האם הוא מעז להתריע לפוטין נערצו, שצעדיו עלולים לסכן את ביטחוננו ושלא נסכים לכך? האם הוא יודע שעיקר המתקפות הרוסיות אינן על דאע”ש ועל האסלאמיסטים הקיצונים, אלא על מורדים סורים לא קיצונים, כדי למחקם מרשימת הגורמים בסוריה בעתיד? האם הוא, אחרי כישלונותיו הביטחוניים בצוק איתן ובביביפאדת הילדים והסכינים, עושה משהו מול האופציה שההתעצמות הצבאית והמוראלית של אסד וחיזבאללה והסטת דאע”ש לזירות פעולה אחרות – פלסטין, ירדן, מצרים, עזה – יביאו אוטוטו את הגיהינום לגבולותינו?