התקופה האחרונה בלבלה אותי מאוד. יכול להיות שזה קשור לעובדה שלא ישנתי לילה רצוף כבר כמעט ארבע שנים, אבל הבלבול נובע בעיקר מהניסיון שלי להבין מה מידת הלגיטימציה שלי לדבר במרחב הציבורי־ישראלי?
אני תל אביבית במקור, סעיף שמוריד לי כ־17 נקודות אבל בבגרותי עברתי לחולון כך שהמינוס התקזז ואף נתן לי מרווח נשימה של עוד חמש נקודות. בימים אלה אני עושה הסבה למושבניקיות. מצד אחד, עילאית ומתנשאת, מצד שני, עומדת בפקקים. לא בטוחה לגבי הניקוד כאן אז נשמור אותו על אפס.
אישה, אשכנזייה, מרכיבה משקפיים - בום! איבדתי 30 נקודות. אני לא רוצה אפילו להתחיל לספור כמה נקודות הולכות לי לעזאזל על העבודה בתשקורת.
אולי הניקוד שלי לא מביא אותי לצמרת טבלת הלגיטימציה, אבל אני חושבת שאני יכולה לדבר על מה שאני רוצה מעצם העובדה שאני אוהבת את המקום הזה ובוחרת בכל יום מחדש לחיות בו. אתם אפילו לא יודעים מה אני רוצה להגיד ואתם משתיקים אותי כי אתם חושבים שאתם יודעים וזה ממש לא מקובל עליכם. אתם לא יודעים. גם אם כן - אתם לא חייבים להסכים איתי. אדם לא חייב להתחבר לכל מי שבחבר׳ה, אבל ברגע שהוא מתחיל לייצר רשימות איסור דיבור, קורא להם "פאשיסטים", קורא להם "שתולים", איך שלא קורא להם - הוא מפרק את מוסד החבר׳ה. לא כולם יודעים לדבר, אין ספק, אבל גם אידיוטים זכותם להישמע. איך נרגיש חכמים בלעדיהם?
התרעות פיקוד העורף