אם לא יהיו הפתעות, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, יסיים את תפקידו בחודשים הקרובים. חקיקה חדשה אמורה להגמיש את יכולת השרים להחליף נושאי משרה בשירות הציבורי, עוד בטרם מלאו ימי כהונתם. שרים רבים תומכים בחוק, בנימוק שיש בשירות הציבורי בכירים שתוקעים את המערכת ללא אפשרות להחליפם. עם זאת, ספק אם החקיקה הייתה מקודמת במרץ כה רב על ידי שר האוצר משה כחלון, בסיוע שרת המשפטים איילת שקד, אלמלא העימות בינו לבין יוגב, שאמור לסיים את תפקידו בעוד כשנה וחצי.
מנהל רשות החברות אינו מושך בדרך כלל תשומת לב תקשורתית, אולם מדובר בתפקיד רב עוצמה מבחינת הפוליטיקאים - הוא משמש כשומר הסף למינויים פוליטיים בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות. תפארתו של יוגב, ואולי גם מפלתו, הייתה הקמת "נבחרת הדירקטורים", רשימה סגורה של אנשים שעומדים בקריטריונים מקצועיים, שבאמצעותה ביקש לצמצם את תופעת המינויים הפוליטיים. יוגב, שבילה חלק משנותיו במגזר העסקי, סבר שאין למנות למועצת מנהלים של חברה ממשלתית מי שאין להם ניסיון ניהולי או השכלה רלוונטית.
בכך הכניס עצמו יוגב לגוב האריות: המינויים הפוליטיים הם נשמת אפה של הבירוקרטיה הישראלית. יש הטועים לחשוב שהאחראים לכך הם השרים, המבקשים למנות את אנשי שלומם לתפקידי מפתח. אבל מדובר בסיאוב כללי של המנגנון הממשלתי, המעוות באופן קבוע את מנגנוני הבחירה והמיון של עובדים וספקים לשירות הציבורי.
יוגב רחוק מלהיות תמים, אבל הוא העריך כנראה יתר על המידה את הגיבוי שממנו נהנה בעבר מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, את מעמדו העצמאי ואת הרוח הגבית שקיבל מהתקשורת. הוא צמח בשירות הציבורי והכיר את מערכותיו בתפקידיו כראש אגף התקציבים באוצר, מנכ"ל חברת בזק בינלאומי, יו"ר דירקטוריון רכבת ישראל ויועץ לראש הממשלה נתניהו.
השניים הכירו כשנתניהו היה שר האוצר ויוגב ראש אגף התקציבים. יוגב הזדהה עם גישתו הכלכלית של נתניהו ורכש את אמונו, אך בשנה האחרונה הצטננו היחסים בין נתניהו לבין בן חסותו הוותיק. מאבקו של יוגב נגד מינויים פוליטיים הקים לו אויבים רבים, גם מקרב תומכיו המובהקים של נתניהו בליכוד. שר הרווחה חיים כץ, שיוגב פעל להפרדתו מתפקיד יו"ר ועד עובדי התעשייה האווירית, דרש להדיחו בגלל תביעה שהוגשה נגד יוגב מטעם שותף עסקי לשעבר. שר התחבורה ישראל כץ, יריב ותיק שהצליח להדיח את יוגב מתפקיד יו"ר הרכבת והתעמת איתו על התנהלות הנמלים, נוטר לו טינה כבר תקופה ממושכת, וטוען שיוגב מונע ממנו למנות מנהלים טובים הנאמנים למדיניותו.
לאחרונה הצליח יוגב להסתבך עם מוקד כוח נוסף, שר הביטחון משה יעלון, שהתקשה להבין מדוע הורה יוגב לנציגיו בדירקטוריון התעשייה האווירית לפעול להדחת יו"ר החברה, רפי מאור. יוגב טוען שהוא פועל על סמך דוחות פנימיים שמתחו ביקורת על תפקודו של מאור. בין היתר נטען בדוחות - שלטענת מאור לא הוצגו בפניו מעולם - כי היו"ר מרבה בנסיעות. מאור הסביר שהוא נאלץ להרבות בנסיעות מכיוון שמנכ"ל החברה, יוסי וייס, מנוע מכניסה לארה"ב. ובכלל, מאור אינו מסוג האנשים הנזקקים לקופת הציבור למימון בילויים פרטיים: הוא אדם אמיד שניהל בעבר חברות ענק כמו ECI ואינדיגו, שנמכרה תמורת כ־900 מיליון דולר ל־HP. מקורביו של מאור טוענים שהסיבה האמיתית לניסיון ההדחה היא שיוגב לא היה מרוצה מאי שיתוף הפעולה מצדו בעימות מול חיים כץ.
אולם יריבו הגדול ביותר של יוגב הוא שר האוצר. את הפצצה על ראשו בחר כחלון להטיל דווקא באירוע שיוגב אמור היה ליהנות בו מזכויות המארח: כנס החברות הממשלתיות שהתקיים בקריית שדה התעופה. בלי לנקוב ישירות בשמו, טען כחלון לכשלים חמורים בתפקודה של הרשות: "בחברות ממשלתיות חסרים 450 דירקטורים. 40 חברות פועלות ללא קוורום (מניין) הדרוש לקבלת החלטות", אמר כחלון. האחריות למינוי דירקטורים מוטלת, אגב, על השרים האחראים לחברות הממשלתיות. רשות החברות עשויה לעתים לחסום מינויים שאינם ראויים לדעתה, אבל בוודאי שאינה יכולה למנוע מינוי של מאות דירקטורים, כפי שמציג זאת שר האוצר.
כחלון הודיע באותה הזדמנות כי עצר את תוכנית ההפרטה שגיבשה רשות החברות לדואר ישראל. רשמית, הוא נימק את התנגדותו בעובדה שדואר ישראל היא מונופול מוכרז בתחום, ויש סכנה בהעברת מונופול לידיים פרטיות. אך היו לכחלון סיבות נוספות לתקוע את התהליך: עוד בהיותו שר התקשורת הוא ביקש להפוך את בנק הדואר לבנק מסחרי, שיתרום לתחרות הלקויה בתחום הבנקאות. כחלון אף ראה בחזונו את בנק הדואר כבנק חברתי שיציע פתרונות למגזרים מוחלשים, שהבנקאות הרגילה אינה מתעניינת בהם. הפרטת חברת האם "דואר ישראל" עשויה לסתום את הגולל על התוכנית, שסיכוייה להתממש ממילא אינם גבוהים.
בשולי הדברים, כחלון לא אהב את ההדלפות המוקדמות כאילו הוא פועל למינוי ראש המטה שלו לשעבר, ארז חלפון, לתפקיד יו"ר קצא"א במקומו של האלוף בדימוס יוסי פלד. יוגב גם טרפד מינויים נוספים של מקורבי כחלון, כמו איש הליכוד חיים אביטן שביקש להתמנות ליו"ר נמל אשדוד, או הח"כית לשעבר רונית תירוש שהייתה מועמדת לדירקטוריון חברה ממשלתית.
מקורביו של כחלון טוענים שהביקורת שלו על רשות החברות עניינית, ושהשר ביקש לציין את הכשל באיוש דירקטורים בחברות ממשלתיות. כחלון אף אמר פומבית כי אינו מתנגד עקרונית ליוזמת "נבחרת הדירקטורים", אם כי יש להכניס בה שיפורים שיאפשרו לצעירים, בני מיעוטים ובני מגזרים נוספים בחברה, להצטרף לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, שרבות ממילא אינן אמורות להתנהל כחברות עסקיות, אלא לשרת ציבור אזרחים.
השבוע שאלתי את ירון יעקובס, מנכ"ל רשות החברות לשעבר, היכן טעה יוגב. "מנהל רשות החברות חייב למצוא את האיזון הנכון", השיב יעקובס, "לשרים המופקדים על החברות הממשלתיות יש אחריות לגביהן, ולכן אי אפשר לבטל את הסמכות של השר למנות את מי שלדעתו ראויים לתפקיד, ולהשאיר אותו רק עם האחריות לגבי תוצאות הפעילות של החברה הממשלתית. ברור שבחלק מהמקרים נעשים מינויים משיקולים לא ענייניים, ותפקידו של מנהל רשות החברות הממשלתיות לטפל במקרים האלה. אבל קיימת גם אפשרות למצוא אנשים ראויים, ובאותה עת מתאימים להשקפת עולמו של השר. במקרים כאלה אין פסול במינויים".
התרעות פיקוד העורף