כבר שמעתי וגם כתבתי על הרבה סיפורים תמוהים שעסקו בהתנהלותה של המדינה ושל פקידיה מול האוכלוסייה הבדואית בנגב, אבל נדמה לי שזה אחד המטורפים שבהם נתקלתי מהז'אנר הזה. זה סיפור על כמה קבוצות בדואים, שבנו לעצמן יישובים בלי אישור ובניגוד לחוק, שחלקן התיישב בתוך שטחי אש של צה"ל והקים שם מיזמים תיירותיים בלי רישיון, ושנגד רובן יש פסקי דין של בית המשפט העליון.
במדינה מתוקנת, מפנים פולשים ומענישים אותם. במדינת ישראל, הגיעו פקידי מינהל התכנון למסקנה שהכי טוב יהיה לקחת את העבריינים, להכשיר את כל מה שעשו עד היום בניגוד לחוק, לתת להם בלי מכרז אישור להקים פרויקט תיירותי על אדמות המדינה, וגם לעשות את זה בדרך הכי ישראבלופית שרק ניתן, כדי שאף אחד לא ישים לב.
סיפור פסקי הדין שניתנו במהלך השנים נגד הבדואים שווה כתבה נפרדת. זהו אוסף של החלטות של בתי משפט שנרמס ברגליה של המדינה ופקידיה כבר שנים. פסקי דין שעליהם חתומים מי שכיהנו ומכהנים בבית המשפט העליון - השופטים מרים נאור, אשר גרוניס, אסתר חיות, ניל הנדל, אליעזר ריבלין - ועוד שורה של שופטי שלום ומחוזי, לא מקוימים, כאילו היו אך המלצה. שוב ושוב מנהלים הבדואים משפטים נגד המדינה בטענה שהקרקעות שלהם. שוב ושוב הם מפסידים ומקבלים פסק דין שקובע שעליהם לפנות את השטח שאליו פלשו. שוב ושוב הם פונים למחרת פסק הדין למדינה, מנהלים מו"מ ומצליחים להמשיך לפתח ולקדם הלאה את הכפרים הבלתי חוקיים שלהם, בלי שאיש יפנה אותם ובזמן שהמדינה עצמה מנסה לסייע להם להכשיר אותם.
ראש מינהל התכנון שוורץ ניסתה לשכנע שמדובר רק ביישובים "זמניים". "למה הכוונה שאומרים זמני?", שאל שחר סולר, נציג המשרד לאיכות הסביבה. "איך הזמני הזה הוא זמני? קשה לי לראות בן אדם, אחרי שהוא בנה את הבית שלו והילדים שלו לידו ואולי גם הנכדים, אתה אומר לו 'טוב, עכשיו לך'". שוורץ ניסתה להסביר את עצמה. השכונות הללו לא זמניות, אמרה, "אף אחד לא מזיז אוכלוסייה ממקום למקום". בכל אחת מהשכונות הללו, הסבירה, יהיו מיזמי תיירות וגם מתחמי מגורים שיישארו על תלם גם בהמשך. "מה שיהיה זמני זה הגידול של היישוב... הגידול של היישובים האלה יהיה זמני, הוא יהיה עד לשלב שבו יתחילו לשווק מגרשים ברמת ציפורים".
אגב, לא כל מה שהיה בוועדה אפשר לספר כאן, פשוט מכיוון שבכמה מקרים במהלך הדיון כובה מכשיר ההקלטה על מנת שניתן יהיה לדבר שלא לציטוט.
אל תטעו לרגע. הכל בלוף אחד גדול. חרף צווי בתי המשפט, חרף העובדה שלרוב המיזמים התיירותיים אין רישיונות, כשמינהל התכנון מדבר על "התחשבות בכבודם של האנשים המתגוררים במקום עשרות שנים", ברור לגמרי שלאף אחד אין כוונה לאכוף שם את החוק ולפנות אותם. נהפוך הוא, הם ימשיכו לקבל פרס על התנהגות טובה ויזכו להלבנה של כל מוקדי התיירות שלהם. בלי מינהל תקין ובלי מכרזים, בלי בג"ץ ובלי בצלם.
"אנחנו נישאר במקום", אמר לי השבוע סלמאן סדאן מנחל אריכא. היחיד שמדבר אמת.
התרעות פיקוד העורף