וזו כבר אמירה אומללה, משתי סיבות. האחת, משום שככל שמדובר בהורי המחבלים, אלה מביעים בחלק גדול מהמקרים שמחה על הפעולה שביצע בנם וגאים בו כשרצח חפים מפשע, משהו שאני לא מכיר מהצד שלנו. השנייה, משום שאת דרך החשיבה הזאת אפשר לקחת גם הלאה. הרי לא רק למחבלים יש בני משפחה. גם לנאצים היו. וגם הם בטח היו מאוד עצובים. ובמובן הזה, בעצם, אין הבדל גדול בין אשתו של רועי קליין לאשתו של אדולף אייכמן. איך אומר רזי? "השכול הוא שכול".