אנחנו במדרון מוסרי חלקלק. הם לא רוצים אותנו שם בחברון ובשכם. גם אנחנו לא רוצים אותם בחברון ובשכם. הם לא הולכים לשום מקום ומתברר שממשלות ישראל חושבות שגם אנחנו נשאר שם לנצח נצחים. ובינתיים הדם ניגר, והשנאה יוקדת. הם אומרים "שלנו", אנחנו אומרים "שלנו". מי צודק - לא חשוב. במשוואה הזו: אנחנו החזקים, אנחנו השליטים, אנחנו גוליית. הם דוד. הם דוד עם האבן, עם הסכין ולפעמים דוד משיג רובה. הצדק איננו אבסולוטי. מה שעשו הלוחמים באצ"ל ובוודאי בלח"י לא היה נחמד כשהרגו כאקט של נקמה שני חיילים (סרג'נטים) בריטיים שהיו שבויים חסרי אונים וגם לא כשחוסלו אזרחים, נניח בפיצוץ שעשה האצ"ל במלון קינג דייוויד ב-22 ביולי 1946. במלון לא היו אלה אזרחים עם מספריים שלופים, אלא סתם אזרחים.
המרחק בין לירות בראש של ילדה ששוכבת על המדרכה ומגוננת על פניה לבין להצית בית של אנשים חסרי ישע שישנים הוא למראית עין הבדל גדול, אבל הוא רק נראה כזה. זה חלק מרצף והוא הוא, המדרון החלקלק. ההבדל הוא במרחק של גפרור אחד.
התרעות פיקוד העורף