שאלו אותי השבוע בראיון ברדיו "איך מרגיש דובר צה"ל ביום שכזה?". זה באמת מורכב. דובר צה"ל מוצא עצמו כדוברו של תא"ל בוכריס; כדוברו של הרמטכ"ל אשר אמור לשמר את אמון הציבור בצבא ובעומק החקירות שהוא מבצע; הוא דובר של סגן הרמטכ"ל שהחליט להשעות את בוכריס אך לפי שעה לא לבטל את מינויו לראש חטיבת המבצעים; הוא דוברה של מצ"ח שמבצעת את החקירה; של הפרקליטות הצבאית ושל הסנגוריה הצבאית; של בית המשפט שקיבל החלטה לחשוף את השם; וגם - דוברה של החיילת שהתלוננה ושל עוד חיילות רבות שצריכות לדעת שאם יש הטרדה מינית, עליהן להתלונן.
אני יודע שזה לא מקובל בימינו לומר שאני מקווה שבוכריס יימצא נקי וחף מכל רבב, ושאני חושף עצמי למתקפות של ארגוני נשים ושל מקורבי החיילת, פרקליטיה ועוד, אבל איני יכול לעשות שקר בנפשי. אני באמת מקווה שהחקירה תפריך את החשדות הכבדים. בשביל צה"ל - בשביל כולנו. אני כותב את הדברים בנשימה אחת עם ההערכה לאומץ של חיילת לשעבר לקום, להיחשף ולהתלונן גם אחרי שנים. אם החקירה תאשש את תלונתה החמורה - יהיה זה יום שחור מאוד בדברי ימי צה"ל, שנדמה כי כבר הפנים ולמד.
בתוך הסערה המיותרת הזו בלטה לרעה אמירה של הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל (מיל') ישראל וייס, שקרא לחיילים לסרב פקודה על רקע החלטת הרמטכ"ל. ותיקי צה"ל זכרו שהאיש הרגיש הזה אפילו לא חשב לרגע לקרוא לסירוב פקודה, גם שהוטלה עליו המשימה להעביר את הקברים מגוש קטיף בתקופת ההתנתקות, ובצדק לא קרא. אז מה קרה כעת?
שיא הערב התרבותי המהמם והחווייתי היה כשהעלתה לבמה את וירטואוז הגיטרה ברי סחרוף, ושרה איתו מספר שירים במרוקאית. התבוננתי בקהל סביבי, צעירים ומבוגרים, מרוקאים ואשכנזים, שביחד איתי ועם ריימונד והאנדלוסית שרו את "אינתא עומרי" של אום כולתום, והייתי מאושר. האנדלוסית של אשדוד כבר לא מרוקאית כולה. על הבמה ערבוב מופלא של הרי האטלס והרי אורל. העולים מברה"מ גם על העוד והכינור, ועל הקנון צעירה מבוכרה. וכל זה בלב הרצליה. שלא ייגמר לעולם.
השבוע, לאחר מחלה קשה, הלך דני קרפל לעולמו. אפשר לומר שמת על המיקרופון. שידר עד שלא יכול היה, יהי זכרו ברוך.
התרעות פיקוד העורף