ככה זה בחיים ובפוליטיקה. לתרבות יש אלף פנים, ושורשי כל התרבויות יורדים מטה אל המקורות שמהן שואבת התרבות העכשווית את צבעיה, צליליה, מילותיה ושאר הבעות “אמנותיות”, והכל לגיטימי ועל טעם ועל ריח וגו’. אלא שהדינמיקה של האמנות הולכת רק בכיוון אחד: קדימה. יש יצירות בנות אלמוות כמובן. התנאי הוא אבני דרך היסטוריות או שווי שוק, אבל הכיוון הכללי מוכתב על יד התרבות המערבית והאירופית ההולכת ומשתלטת על העולם כולו. כולל על התרבויות המקומיות. מן הבחינה הזאת, היוצרים ה”אשכנזים” ה”תל אביבים” מחוברים לתרבות האירופית והאמריקאית יותר מאשר לתרבות מקומית.
במקום “למחות”, אמורים היוצרים המודרים והנסערים להגיב בלגלוג. את המאבק שלהם על דעת הקהל הם אמורים לנהל באמצעות היצירות שלהם. יש בהחלט סיכוי שבתמיכה כספית ותקשורתית התרבות המזרחית תתפוס נוכחות ציבורית. SO WHAT? אם להשתמש בשפתה הציורית של מירי רגב. מי שרוצה לצרוך או ליצור אמנות, לא זקוק למירי רגב אלא כאתנחתה
התרעות פיקוד העורף