"קואקוס", המצאה אמריקאית בלעדית, הוא מעין חוג בית מורחב, מתמשך ומייגע, שנותן לחברי מפלגה מקומיים הזדמנות להשמיע את דעותיהם במגוון נושאים ומעניק להם הרגשה טובה לגלות בפומבי מה הם חושבים על הפוליטיקאים המתמודדים. ההצבעה ב"קואקוס" היא גלויה והפגנתית, ולכן לא חפה מספקנות ומהערכות חשדניות. לעומת זאת, בפריימריז משתתפים המונים, בחלק מהמדינות רשאים להצביע גם אלו שאינם נמנים עם מפלגתו של המועמד. תוצאות ההצבעה החשאית בפריימריז נחשבות כפרמטר אמיתי לשיעורי התמיכה המקומיים שלהם זוכים המתמודדים.
גם אחרי הישגיו האחרונים של סנדרס, מספר הצירים שמובטחים להילרי קלינטון בוועידת המפלגה עומד על 1,697 לעומת 949 לסנדרס. לקלינטון משוריינים קולותיהם של בכירי המפלגה ועסקניה, המכונים "צירי העל", שרשאים להצביע בוועידה בעד כל מועמד. פרשן באיי־פי חישב אתמול כי ברני סנדרס חייב לזכות ולהבטיח תמיכה של 67% מהצירים שעדיין נותרו לבחירה. הסיכוי שלו להשיג זאת בבחירות מוקדמות באסיפות מפלגתיות עד להתכנסות ועידת המפלגה ביולי קלוש ביותר.
עובדה זו מוכרת היטב למנהיגי המפלגה הדמוקרטית. לכן, שלא כמו יריביהם הרפובליקנים, הצמרת והממסד הדמוקרטיים לא עושים מאומה, על כל פנים לא במוצהר, במטרה לסכל את מועמדותו של סנדרס. דונלד טראמפ הוא שקרי, גס רוח, משנה את דעותיו מדי יום, לא אמין, בלתי צפוי (שלשום הצהיר: "כנשיא לא אהסס מלהכריז מלחמה נגד סין"). ברני סנדרס הוא אמיתי, עקבי, נאמן וקנאי להשקפותיו. לכן הוא מסוכן יותר מדונלד טראמפ.
סנדרס מלהיב במיוחד צעירים וצעירות, שגודשים את אספות הבחירות שלו ומריעים לו. הוא גם אהוד בקרב חוגים ליברליים. מצד שני, ססמת הקמפיין שלו "מהפכה סוציאליסטית" היא קריאת קרב מהמאה ה־18. כלכלנים ומומחים שבדקו את יוזמותיו ואת הצעותיו בתחומים חברתיים הזהירו כי הן לא מעשיות, ויישומן ידרוש מהאוצר הפדרלי, לא מיליארדים, אלא טריליונים של דולרים. הצעירים שמריעים לו אינם מודעים ואינם רוצים להיות מודעים למופרכות של מצעו החברתי.
עבור ישראל והקהילה היהודית, סנדרס, יהודי במוצאו, גרוע ומסוכן פי כמה יותר מכל מתמודד אחר, כולל טראמפ. לומר שברני סנדרס לא אוהב את ישראל זה אנדרסטייטמנט פרוע.
סנדרס היה המתמודד היחיד שסירב לנאום בוועידת איפא"ק בשבוע שעבר. הוא לא רצה להיות נוכח באירוע של ארגון יהודי שהנואמים בו הרעיפו הצהרות תמיכה ואהדה בישראל.
התרעות פיקוד העורף