אגב, הצחיק אותי גם הרפלקס התקשורתי שנעלב ומיד תקף בחזרה את ניצן על ההגדרה "סכנה לדמוקרטיה". למה הצחיק? כי תקשורת שמגדירה כל הצעת חוק של חבר כנסת מהספסלים האחוריים בתואר "סכנה לדמוקרטיה", לא באמת יכולה להתלונן כשמשתמשים בפרקטיקה הזו נגדה.
ואז מגיעה עו"ד אביה אלף, בכירה לשעבר בפרקליטות, שעזבה עם בטן מלאה ומספרת למצלמה איך באמת מתקדמים בפרקליטות. "מכרזים לא נעשים כמו שצריך, ועדות איתור לא נעשות כמו שצריך". האם יש לה דוגמה למכרז תפור כזה? האם היא יודעת להצביע על ועדת איתור אחת שפעלה שלא כדין? את זאת לא נדע לעולם. פשוט כי את יוצרת הסרט לא סקרן מספיק כדי לשאול. כך זה עובד בפרק, מרואיין אחרי מרואיין. הם מספרים את סיפורם, והמיקרופון של בן דור סובל הכל. כלום לא נבדק, אין ראיה לשום דבר, איך מסמך אחד שמוכיח טענה אחת שנשמעת בסרט כולו. אם זה היה פרי עבודה של כתב משוטט, שמביא רשמים של עוברים ושבים, ניחא. אבל ככה נראית סדרה שמתיימרת להציג עובדות, בתום עבודת תחקיר ארוכה של איסוף חומר?
נגד יצירות מהסוג הזה, לא די שפרקליט המדינה ייצא. נגד זה גם עיתונאים רציניים - שעיתונות אמיתית, לוחמת ומבקרת חשובה להם - צריכים לצאת. כי אם עיתונות רצינית היא רכיב חשוב לקיומה של דמוקרטיה, אז עיתונות שרלטנית שתופסת את מקומה של העיתונות הרצינית, מסכנת את הדמוקרטיה. ואם לזה התכוון שי ניצן, אני איתו.
התרעות פיקוד העורף