הלך הסדר: כל מה שנשאר לי מחג הפסח זה נוסטלגיה

לפני כל פסח אני מוצף בתמונות נוסטלגיות. סבתא טובה וסבא מרדכי ז"ל עומדים במטבח בכפר סבא, מחסלים בשיטתיות קרפיונים שמנים שרק לפני דקות שחו באמבטיה, באמצעות מערוך ומטחנה, כדי שיהיה גפילטע לחג. בערב נאכל את הקציצה שעטופה במין רוטב ג'לי שלא מפסיק לזוז, העיקר שיש גם חתיכת גזר. זה הרי טוב לעיניים - אבל לא של הדג הקורבן; ולפני זה שותים מים קרים עם מלח ואוכלים ביצה קשה קצוצה - אף פעם לא הבנתי למה, וגם איני רוצה להבין; ואחרי שכולם בלסו גם עופות ובקר שנטבחו בשביל החג, רק סבא מרדכי המשיך לקרוא בהגדה עד סיומה, כי את אף אחד מהנוכחים זה לא עניין, אותי זה עדיין לא מעניין עד היום.

ואני כרגיל אשאר רק עם הנוסטלגיה, עם הטעם של פעם, כאשר כילד חינכו אותי להאמין בצדקת הדרך. בזמנים בהם היה כאן את ד"ר יוסף בורג, ולא את דייר אגם הדרעק סמוצ'קנע ושות' מתקומה; זמנים בהם החטיבה להתיישבות הייתה חזון, ולא מנוף להעברת כספים ייחודיים מיד ליד, שכולל הקמת גרעיני התיישבות ברעננה ושכונות צפון ת"א; זמנים בהם סבא וסבתא שלי תרמו מכספם להתיישבות (איני שותף לדעותיהם על התנחלויות וכיבוש, אבל אני מכבד את דרכם), וממשלות לא התנכרו לאזרחים חילונים, והשקיעו מיליארדים באידיאולוגיה פוליטית שכוללת הסתה, בריונות בגרוש ורצח על הדרך. לפחות יש למה להתגעגע.

יש גם כמה סוכנויות ביון, במסווה של עמותות, שחבריהן מרגלים אחרי היריב. מי בדיוק מממן את כל הצבאות וסוכנויות הביון האלה? את מי צריך לשאול? אולי אשאל את הנוכחים בסדר, בין המרק קניידלך לאחרי הממולאים (אני טוב בשאלות על בטן מלאה), ואני כבר מדמיין את אחותי, רושפת בעיניה תוך כדי הגשה: רוניייי, בלי פוליטיקה, זה חג. וכיפוש תביט בי ותאמר בשקט רק "די, עכשיו די".

בספורט זה לא קורה, כי כמה שרלטנים באגם הדרעק חוקקו את חוק האלימות בספורט. השופטים בבתי המשפט לא יודעים איך לאכול את האטרייה של החוק הזה, ומטילים עונשים מגוחכים: הרחקה ל־30 יום רק מהאצטדיון/אולם שבו התפרע הנאשם. מאחר שהשופטים/שופטות חסרים מושג מינימלי בספורט, הם לא יודעים שהפעם הבאה שבה יגיע אותו עבריין לאותו אולם/אצטדיון, תהיה רק עוד שלושה חודשים בממוצע, לפעמים עוד תשעה חודשים, בחישוב הפגרה בין עונה לעונה.

השאלה העיקרית אחרי הסדר היא איך אתה מעביר את השעות שלאחריו, כשכרסך מחשבת להתפקע, והצרבת שורפת לך את הוושט, וכבר בלעת שתי קפסולות לוסק. פיזיולוגים יאמרו שצריך לצאת לצעידה קלה. המציאות אומרת שמסוכן לצעוד עם בטן במצב כזה, אז מה שנותר זו רביצה על הספה.

ומי יהיה החכם בשנה הבאה? הא, מצאתי. משה (בוגי) יעלון יעזוב את הליכוד, יחבור לגבי אשכנזי (תם), יובל דיסקין (שאינו יודע לשאול) ואלון פנקס. זה הקוורטט, פלוס כמה וונביז שישלח את הזוג הקיסרי חזרה לקיסריה, ואולי ייתן לנו סוג של עתיד, כדי שיהיה מה להרוס. אם זה יקרה, אז אחרי הפסח הבא בניו יורק אני אשקול לצום בכיפור, אבל בלונדון, רק כי היא לא מחכה לי.