תצפית בוקר: עולמם הסודי של משכימי הקום בתל אביב

שש בבוקר, ראבק.

אלא שיותר מהבדידות המבורכת בשעות הקטנות של הלילה, הצ'ופר האמיתי לממעטים לישון טמון ביכולת לתצפת על חיי האחרים. אל תמהרו להגיף את הווילונות: אני לא מדבר על סוג כ–ז–ה של מציצנות, אלא על התבוננות במובן המדעי, שמנסה לנסח כללים על בסיס רצף של תצפיות ומדידות המשולבות בהתבוננות–ספרותית - כזאת שמשלימה מהדמיון את "אירועי הפרקים הקודמים".

האם מסוגל מישהו מהם לדמיין את רגע הפרידה? את הלילות שטופי הדמעות, את המחשבה שלא יהיה עוד מחר בלעדיו/בלעדיה? וזה עוד המקרה הקל, כי הסכנה האמיתית היא שהקשר יעלה יפה:

והוא - האם הוא מדמיין את היום שבו יחשוק כמעט בכל אישה אחרת שאינה היא? האם הוא יכול לדמיין את הרגליים הארוכות והחלקות שהיא מותחת עתה מעל מסעד הכורסה, כשהן כבדות ומשופעות בוורידים כחלחלים כסדקים המנבאים חורבן גדול?

מבעד לערפילי אהבתם, איש מהם אינו מבחין בגבר הזר, גדול הממדים, שאוחז ברצועה של כלבה בהירה, משתהה יתר על המידה אל מול מרפסת אהבתם - ונוטל לו, בלי שהתבקש, את תפקיד המספר.

כלבים וקבוצות כדורגל, הוא מהרהר לעצמו, מתרפק על אהבות שלא ייגמרו לעולם.