היום הזה, ברמה הלאומית, הוא היום החשוב ביותר בשנה. יום של התכנסות סביב משפחות השכול תוך הכרה שבמותם ציוו לנו יקיריהם את החיים. יום שבו הציווי הזה מחייב אותנו לחשבון נפש כפול: האם לא נהגנו בקלות דעת כששיגרנו אותם אל האש, והאם לא בגדנו במורשתם באורח שבו אנחנו מנהלים כיום את החיים שהעניקו לנו.
האחריות העליונה שמוטלת עלינו היא לעשות הכל כדי לא לחפור קברים מיותרים. זה לא עניין של 'גורל', גם לא החלטה של אל כזה או אחר. גם לא התפרצות לבה אלימה שכביכול אין לנו כל קשר אליה. האחריות הזאת נובעת ישירות מהיותנו אחראים על האורח שבו מתנהלת המדינה. זה לחלוטין בידינו. התנאי הוא שנזהה במו עינינו, כפרטים וכחברה, לאן בדיוק אנחנו הולכים ומהו מחיר החללים הבאים שייגבה מאיתנו.
התרעות פיקוד העורף