מבחינת ממשל אובמה, המטה הכללי של צה"ל נתפס כממשלה אלטרנטיבית. אמת זאת נחשפה השבוע במאמר שכתב דיוויד מקובסקי, לשעבר חבר בצוותו של מזכיר המדינה ג'ון קרי לשיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית. "לנוכח מה שנתפס בעיני צה"ל כחלל דיפלומטי בפוליטיקה הישראלית... צה"ל פועל באופן הולך וגובר כשומרם של ערכים דמוקרטיים וכמייצב בזירה הישראלית פלסטינית", טען.
בשבוע האחרון היינו עדים לשני מקרים קיצוניים של ההתנהלות העצמאית של בכירים במערכת הביטחון, שיש בה ביטוי מובהק של סלידה ובוז למנהיגי המדינה הנבחרים. זאת אומרת, סלידה ובוז לדמוקרטיה. שהרי הבוחרים הצביעו למנהיגים שיקדמו את מדיניות החוץ של ישראל באופן העולה בקנה אחד עם רצונם.
על פי דגן, נתניהו אילץ את הממשל לפעול דיפלומטית מול איראן, בגלל איומיו החוזרים ונשנים כי ישראל תפעל צבאית להשמיד את תוכנית הגרעין של טהרן. מהראיון עולה באופן חד־משמעי כי דגן סמך על פאנטה ודרכו על ממשל אובמה, יותר משהוא סמך על נתניהו וברק.
על ממשל זה סמך ראש המוסד הישראלי יותר מאשר הוא סמך על הממונה עליו, ופעל ללא סמכות וללא רשות כדי לסכל מתקפה שראש הממשלה עמד להורות עליה. זאת כאשר ההוראה הייתה מבוססת, בין השאר, על הבנתו - הנכונה - של נתניהו שאי אפשר לסמוך על אובמה.
בגיל 68 ישראל כבר לא צעירה. ובכל זאת, 68 שנים לאחר שדוד בן־גוריון פירק את המחתרות, עדיין פועלות בה לא מעט קבוצות המשוכנעות ששלטון המדינה הוא מהן והלאה. אם אנחנו רוצים לשרוד לאורך זמן, עלינו לפעול בנחישות כדי לתקן את המצב הקיים.