כשלאה רבין אמרה "בא לי לארוז מזוודה וללכת מכאן", הבנתי מה ההבדל האמיתי בין מי שציוני לבין זה שאינו ציוני. זה לא קשור לדרגה שלך במילואים, או למור"קים (מורשת קרב) שלך מהתעלה. זה לא אם אתה קיבוצניק מהשמו"צ או מתנחל מגב ההר. זה לא משנה אם את ספרית או אלמנת ראש הממשלה. זה רק עניין של אהבה.
מי שראה את מנהיגיו מגרשים יהודים מארץ ישראל ונשאר, מי שבכה ונשאר, מי שנקרע על ידי חיילים ושוטרים שנשלחו על ידי ממשלת ישראל ונשאר, הוא יקום ויצעק וישנה וידאג שזה לא יקרה שוב. מי שילך – שילך. המילה שלו לא תיחשב בספירת הקולות ההיסטורית.