הצנועים והפוזאים: ההבדל שבין מנהיג כמו בן גוריון לנתניהו

אם תחפשו במילון את הפירוש למילה “תקומה", תמצאו “תחייה, התחדשות". ואכן, תקומת מדינת ישראל לאחר אלפיים שנות גלות היא תופעה מיוחדת בהיסטוריה האנושית. התרגום מיוונית למילה קטסטרופה הוא “אסון כבד, פורענות, חורבן, אירוע נורא שתוצאותיו הרסניות".

בתקופה האחרונה אני שומע יותר ויותר אנשים מהמחנה ששייך לצד הפוליטי הלאומני–משיחי שמפחיתים מערכו של בן־גוריון כמנהיג שהקים את מדינת ישראל, נוברים ומחפשים ציטוטים של דברים ונותנים להם פרשנות מרחיקת לכת, כאילו היה מנהיג נמוך, תרתי משמע, שחשיבותו נופחה מעבר לכל פרופורציה. מנגד, ישנם המעצימים את ראש ממשלת ישראל הנוכחי, נתניהו, כמנהיג דגול שאלמלא עמד בראש המדינה בעשור האחרון הייתה כאן קטסטרופה - או אם תרצו אסון כבד, פורענות, חורבן.

חיפשתי את השילוב שעשה טרטקובר בין בן־גוריון “מתקומה" לנתניהו “לקטסטרופה", כי אני מרגיש שמדינת ישראל נמצאת בהידרדרות נוראית שתוביל לקטסטרופה. המנהיג של ימי קום המדינה היה בן אדם צנוע, בלי פוזות, בלי דאווין, בלי מאפרת וספר צמודים. הוא מעולם לא צבע את שערו הלבן לסגול, אשתו מעולם לא העזה לחגוג עם הזמנות טייק אוויי אלא הייתה הולכת למכולת וחנות הירקות ברחוב בן יהודה “לעשות מכולת", אפילו שהייתה אשת ראש הממשלה.

הבית האהוב על בן־גוריון היה הצריף בשדה בוקר שבדרום הרחוק. שונה כל כך מהווילה המפוארת עם בריכת השחייה בקיסריה. בן־גוריון מעולם לא מומן ופונק על ידי מיליארדרים שעיסוקיהם מפוקפקים, ואיש לא העז לומר לו מה לעשות, מה שאי אפשר לומר על נתניהו. נכון, שתי תקופות שונות, זמנים חדשים, זמירות חדשות, אבל הלו, יש גבול!

אוטוטו יתחיל להיבנות הארמון המפואר עבור הקיסר והקיסרית. אוטוטו מטוס הפאר “אייר פורס 1" יעמוד לרשות המנהיג הדגול. המבנה החסין מפצצות גרעיניות ששרה, ביבי, הילדים והכלבה קאיה יוכלו להסתתר בו כשהצוררים מאיראן, מחיזבאללה ומחמאס ינסו לשלוח רקטות לכיוון עיר הקודש - כבר כמעט מוכן. אם מישהו היה מציע לבן־גוריון לבזבז תקציבי עתק על הנוחות האישית שלו, הוא היה שולח אותו ל"קיבינימאט". ישראל 2016 שוחה בריקבון שלטוני, במושחתים מכל גוני הקשת הפוליטית, בשקרנים פתולוגים רודפי שררה, שמוכנים לתחמן, לקמבן, לשקר, לסלף - רק כדי לשמור על כיסאם.

האופוזיציה של בוז'י במפלגה האבודה תוקעת סכינים בגבו של מנהיגה, שנאחז בקרנות המזבח כדי לקבל כיסא מעור צבי בממשלת ביביהו הראשון, מלך ישראל ורעייתו. הסמטוכה הזו מבחילה, מגעילה, מעוררת חלחלה. לנשיא האמריקאי נמאס מאיתנו, ראשי האיחוד האירופי מתעבים אותנו, פוטין לא שם עלינו קצוץ. ביבי, השליט הכל יכול - יכול להרשים את העדר המקומי בפוזות שלו, אבל בעולם המוגדר כנאור הפסיקו לחשבן לו.

את המצב הפוליטי בישראל היטיב להגדיר גדול הדור אריק איינשטיין זצ"ל בשיר האלמותי שאני תמיד חוזר אליו “פוליטיקה", שאותו הלחין מיכה שטרית. וכך כתב ושר איינשטיין:

פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה

פותחת רגליים ללא הבחנה

אומרת שלום ועושה מלחמה

אין מה לומר, את זונה לא קטנה

הו אלוהים, זאת הייתה אהבה

היינו כמו זוג משמיים

אהבנו עד כלות, עד כלות הנשמה

אהבתי אותך, כי היית רק שלי

הסתכלת לי ישר בעיניים

אמרת לעולם תישאר אהובי

ואז בלי בושה פתחת ת'רגליים

פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה

פותחת רגליים ללא הבחנה

אומרת שלום ועושה מלחמה

אין מה לומר, את זונה לא קטנה

דוד בן־גוריון מעולם לא ייעד לצאצאיו את המשך השושלת. ילדיו לא הסתובבו עם שומרי ראש ולא דחפו את אפם בענייני השלטון. בנימין נתניהו, איך לא, התחיל להכניס לעניינים כבר מגיל צעיר את בנו יאיר וחשף אותו לתמונת הממשל, התככים והקומבינות. מי שמצויים במתרחש בחצר הקיסר והקיסרית יודעים לומר שסמכויותיו של ביבי ג'וניור הולכות ומתרחבות, אף על פי שאין לו כל תפקיד רשמי. הרכלנים המגעילים שמצויים במתרחש בחצר המלוכה יודעים “ללכלך" שלגבי מינויים חשובים בממלכה יש לגברת הראשונה זכות המילה האחרונה. באופן אישי אני לא מאמין לרכילויות האלו, אבל כאשר יודעי דבר ברמה שמעל לרכלנים חטטנים מספרים שהדברים נכונים, ריח הקטסטרופה עולה באוויר.

ראשי הממשלה הראשונים בישראל - בן־גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר ומנחם בגין - ניהלו אורח חיים צנוע, לא השתתפו באירועים פלצניים ולא סיגלו להם ולבני משפחותיהם אורח חיים מלכותי. ראשי הממשלה האחרונים - נתניהו, אהוד אולמרט, אריק שרון ואהוד ברק הפכו לנדל"ניסטים, נהנתנים, מחוברים ומקושרים עם בעלי הון, וגם ידעו ליהנות מהם אף על פי שלא תמיד הדברים היו כשרים. אגב, ראש הממשלה יצחק רבין היה באיזשהו מקום באמצע. תן לו את הסיגריות קנט שלו, כוסית וויסקי, לשחק טניס שעה, לצפות במשחקי כדורגל ולצלם טבע - והוא מאושר (לא שכחתי את שמעון פרס הראוותן ואת יצחק שמיר הנחבא אל הכלים).

68 שנים עברו מאז הקים בן־גוריון את המדינה. בדור הנוכחי, שאין בו נביאים, יש לא מעט אנשים בעלי יכולת ניתוח מעמיקה שאומרים כי בקצב ההידרדרות של המנהיגות והשחיתות השלטונית, ישראל לא תחזיק מעמד, ובטח לא תוכל לשמר את הדמוקרטיה לאור ההתחזקות והפריחה של הגורמים הלאומניים והדתיים.

האם צדק טרטקובר בכך שניבא קטסטרופה בימי שלטונו של נתניהו? ימים יגידו. בינתיים תיהנו מכל רגע, כמו שנאמר “אכול ושגול כי מחר ניבול", ואל תשכחו את אמרתו המפורסמת של האמן איצ'ה ממבוש מעין הוד: “לא לבזבז את הייאוש, אנחנו עוד נצטרך אותו".