למזכיר צבאי יש ערך רב בנקודות משבר ביטחוניות. גם דרישתו של בנט ששרי הקבינט יקדישו זמן ממושך יותר למילוי תפקידם בקבינט הביטחוני, היא הגיונית, חוקתית וצודקת.
קצת רקע: שלא כמו בארצות הברית, שם נקבע בחוקה כי המפקד העליון של הצבא הוא הנשיא, אצלנו חוק יסוד: הצבא קובע ש”הצבא נתון למרות הממשלה”.
מעשית, כדי לא להכביד על תהליך קבלת ההחלטות, הממשלה מעבירה את סמכויותיה הביטחוניות אל חברי ועדת שרים לענייני ביטחון, המכונה גם הקבינט. “הממשלה רשאית לפי הצעת ראש הממשלה להוסיף חברים לוועדה ובלבד שמספר חברי הוועדה לא יעלה מחצית ממספרם של חברי הממשלה”, נכתב בלשון החוק.
בהיבט החוקתי, שר הביטחון הוא בעצם איש הקשר שבין הקבינט לבין הצבא והרמטכ”ל, אך תמיד בראש הפירמידה עומד הקבינט. לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון. הקבינט הוא המפקד העליון. כך קובע החוק שלנו.
מובן שהקבינט יכול להסמיך את ראש הממשלה, את שר הביטחון וגם שרים אחרים לפעול מכוחו ומסמכותו. כך, למשל, כאשר הקבינט מאשר פעולה צבאית, הוא רשאי להסמיך את ראש הממשלה ושרים נוספים לקבוע את המועד המדויק של הפעולה ואפילו את שיטת הפעולה ואת סדר הכוחות.
בחזרה למשבר: קשה להעריך כיצד הוא יסתיים, אך אין ספק שיש הכרח וצורך לשפר את תהליך קבלת ההחלטות של הקבינט בנושאים החשובים ביותר של חיינו הציבוריים: מלחמה ושלום.
מובן שהצפת הנושא ורגעים שבריריים אלה של הרחבת הממשלה נובעים מעיתוי רגיש וממתיחות פוליטית של בנט, אך הדרישה לכשעצמה היא צודקת ובמקומה והיא לטובת ביטחוננו הלאומי.
התרעות פיקוד העורף