על רקע השיח המתקדם היה מפתיע לשמוע דברים שאמרה הנציבה בכנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין בראשות עו"ד אורי קינן, אשר עסק ביישום המלצות ועדת דורנר לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים.
בתפקידה הקודם כראש אגף האסיר, הממונה בין היתר על תוכניות שיקום, ייצגה קלינגר את שב"ס בוועדה הציבורית בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר, שהמליצה על צמצום מאסרים ועל חלופות מאסר ככלי ענישה יעיל יותר למאבק בפשיעה.
"כאשר אסיר מנהל משפט הוא לא פנוי לטיפול ושיקום, וכשהמשפט נגמר הוא מתחיל לחשוב כמה זמן נשאר לו עד שיגיע לוועדת השחרורים, ובינינו, נשאר לו כלום זמן. באחת הפעמים שבהן העליתי את הבעיה בוועדה שאלה אותי השופטת דורנר, 'כמה את רוצה שיגזרו עליהם?'. זאת לא שאלה שאני יכולה לענות עליה, אבל כשמדברים על אפקטיביות המאסר צריך לקחת בחשבון גם תקופה לתיקון. בפועל יש אסירים שמשתחררים כשאני 'חייבת' להם (תקופת מאסר הקצרה מתקופת המעצר - א"ז)".
מי שעוד פוגעת ביכולות השיקום, לפי קלינגר, היא הממשלה שאינה מספקת תקציבים ותנאים. "בתקציב שב"ס אין יכולת תמרון לכיוונים של פיתוח. רוב התקציב מיועד להזנה או לרפואה. אנחנו עושים את המיטב, ומי שאנו מביאים אותם לסיים 8 או 12 שנות לימוד, או לקבל הכשרה מקצועית - שיעור החזרה שלהם למאסר יורד.
"אם מערכת המשפט לא עומדת במטרה של הפחתת הפשיעה, זה כישלון", הצהירה דורנר בכנס כאנטי־תזה לקלינגר. דורנר שיתפה מניסיונה כשופטת מחוזית בבאר שבע, שם למדה כי בשכונות מסוימות היו שהצטרפו לכנופיות רחוב כחלק מתהליך החברות הטבעי, "כמו שבקיבוץ היו הולכים לסיירת, שם היו הולכים לכנופיות". לדבריה, "מאז ועד היום הכלא רק מחזק דפוסי עבריינות, נכנסים פושעים קטנים ויוצאים גדולים. לא ביטלנו את חשיבות הגמול שבענישה", הרגיעה דורנר, והדגישה כי ביחס לעבריינים מסוכנים ועברייני צווארון לבן קיימת מגמה של החמרה בענישה: "הרצון הלגיטימי של החברה בנקמה הוא עדיין הביטוי לסלידתה מהפשע".
התרעות פיקוד העורף