חברים, יש לי בשורה. אחרי שנים של התלבטות, הגעתי להחלטה. למדתי משפטים, משחק, היסטוריה, קולנוע, תקשורת ואפילו קצת כלכלה, אבל, בשעה טובה, אני סוף־סוף יודע מה אעשה כשאגדל. איני מבקש להיות עורך דין עשיר ומושחת שמושך בחוטי ההון־שלטון, כדורגלן המפליא בכיבושיו מול אצטדיון גועש, כוכבן ריאליטי שזוכה לבלות עם בר רפאלי או טייס חיל האוויר שמשייט מעל אויבינו בגבהים בלתי נתפסים. במאה ה־21 המקצוע הטוב ביותר שהמציאות מזמנת לנו כאן בישראל, הוא להיות נביא זעם. עזבו אתכם מהטבות, פנסיה ומשכורת 13. התפקיד הזה יאפשר לכם להטיח האשמות בלי כיסוי בכל מי שיתחשק לכם, להתהלך כגבירים רמי מוסר ולהביט בבוז במאמינים שישתו את דבריכם בשקיקה תוך שתדרשו מהם להיטיב את דרכיהם, אחרת אסון וחורבן ייפול על ראשם.
המצב לא גרוע. הוא יכול להיות טוב יותר, אבל יחסית לעולם ולאפשרויות צריך לומר תודה. אלא שאנחנו היסטריים, קוטרים, מפונקים. מה שהשתנה הוא השיח הציבורי. פייסבוק וטוויטר הפכו כל אחד לליבוביץ'. פעם, כשביקשו לשמוע את דעת ההמון בטלוויזיה, נהגו לצאת למשאלי רחוב ולקבל את דעתו של “העם", אבל היום, סרטונים אלימים למאורעות שתמיד היו ויהיו, מוצגים כהוכחה לחורבן קרב, סטטוסים אלימים נתפסים כקולו של העם, ומובילי דעה בפייסבוק מוכתרים כנביאי השעה.
התרעות פיקוד העורף